אם אתם מוצאים את עצמכם מזמזמים בראש שירים של רוני סופרסטאר או הייפייב, אבל באותה נשימה גוללים שעות בטיקטוק, אם אתם זוכרים את הצליל המעצבן של האינטרנט בחיוג כשרציתם להתחבר למסנג'ר, אבל היום אתם מנהלים את כל החיים שלכם מהסמארטפון, ברכות, כנראה שאתם לא באמת מילניאלס, ואתם ממש לא ג'ן-זי. אתם זילניאלס Zillennials  הילדים שנפלו בדיוק בין הכיסאות של המהפכה הדיגיטלית.

הזילניאלס הם מיקרו-דור ייחודי, לרוב ילידי השנים 1992 עד 1998 (כאשר שנת 1994 נחשבת ממש לבוידעם של הקבוצה הזו). השם עצמו הוא הכלאה בין מילניאלס דור ה-Y לבין ג'ן-זי דור הZ  והוא בא לתאר תחושה קבועה של "בין לבין". מצד אחד, דור הY  המבוגר יותר כבר מזמן חגג ארבעים, מדבר על משכנתאות ומשבר גיל הארבעים. מצד שני, דור הZ  הצעיר מציף את הרשת בטרנדים שמרגישים לפעמים כמו שפה זרה לחלוטין. הזילניאלס פשוט עומדים באמצע, מסתכלים לצדדים ושואלים, רגע, לאן אנחנו שייכים?

הקסם של הדור הזה טמון בילדות האנלוגית שלו. הזילניאלס הם הדור האחרון שבאמת זוכר איך נראו החיים לפני שכולם החזיקו מחשב בכף היד. הם גדלו על קלטות וידאו של דיסני שצריך להחזיר אחורה במכשיר ולפעמים גם עם עטים, חיכו בסבלנות שהשיר האהוב עליהם יושמע ברדיו או בMTV כדי להקליט אותו על קלטת שמע, ורבו עם האחים על קו הטלפון הנייח בבית כי מישהו ניסה להתחבר לאינטרנט. הם שיחקו "חייזרים" ומשחקי קלאס בחצר, קנו ארטיק בשקל וחצי במכולת השכונתית, וכשרצו לשחק במחשב הם חיכו רבע שעה שהדיסק של "איתמר מטייל על הקירות" יעלה.

אבל אז הגיעה ההתבגרות הדיגיטלית, בדיוק ברגע הקריטי שבו הם הפכו מילדים לבני נוער. פתאום הגיעו הסמארטפונים הראשונים, האייסיקיו והמסנג'ר התחלפו בפייסבוק הראשוני, והאינטרנט הפך משהו שעושים בחדר העבודה למשהו שנמצא בכיס בכל רגע. הזילניאלס לא נולדו עם מסך מגע ביד כמו הזדים אבל הם הסתגלו אליו בשנייה. הם חוו את המעבר מנגני MP3 ומכשירים ניידים עם מקשים פיזיים לדור האייפון. כתוצאה מכל זה, יש להם אינטואיציה טכנולוגית חדה של דור דיגיטלי, לצד זיכרון ילדות בריא ופשוט יותר מעולם ללא מסכים.

תחושת ה"בין לבין" הזו מתבטאת כמעט בכל תחום בחיי היום-יום של הזילניאלס. במוזיקה, הם יכולים להתרגש מנוסטלגיה של להקות רוק מאמצע שנות האלפיים, אבל להכיר בעל פה את כל הלהיטים של שאקירה או דואה ליפה. באופנה, הם עברו את תקופת הסקיני ג'ינס של שנות ה-2010, ועכשיו מנסים להבין אם המכנסיים הרחבים של דור הZ  באמת מחמיאים להם או שזה פשוט מראה שלבשנו בכיתה ד'. ברשתות החברתיות, הם מבינים את ההומור הציני והמהיר של הטיקטוק, אבל עדיין מעלים תמונות מעוצבות לאינסטגרם ולא תמיד מרגישים בנוח עם ה"אותנטיות המוגזמת" של הפלטפורמות החדשות.

עוד ב-

הקאמבק של "רוני סופרסטאר": פגשה את האביר על הסוס הלבן

לכתבה המלאה

בסופו של דבר, להיות זילניאל זה ליהנות משני העולמות. זה להחזיק בזיכרונות מתוקים של ילדות תמימה וחופשית ממסכים, יחד עם יכולת מלאה לשחות בים המידע והטכנולוגיה של היום. זה הדור שגשר על הפער בין העולם הישן לחדש, וזה בדיוק מה שזילניאלס הכי טובים בו, להרגיש בבית גם כשהאינטרנט מנותק, וגם כשהם מחוברים אליו 24/7.