הסיפור הבא קרה ב-2019 – אבל גם ב-2007, וגם ב-2013, וגם ב-2022, ובכל שנה מאז המצאת המחשבים הניידים. מדובר בתקלה שיכולה לקרות לכל אחד – ולהרוס לאותו אחד כמה דקות, או שעה, או יום, או אפילו את השנה. הכל תלוי בשילוב של מזל ושכל. אז הדקו את החגורות והתכוננו לסיפור תלאות אמתי עם סוף טוב עד גיחוך במדור השבועי "סליחה, תקלה".

ב-2018 רכש הצלם גרג בנץ לפטופ מדגם MacBook Pro של אפל, לעיבוד תמונות בשטח במהירות וברמה גבוהה. הביקורת הראשונה שלו על המחשב, שנכתבה זמן קצר לאחר הרכישה, היתה נלהבת למדי – אך מספר חודשים לאחר מכן הוא עדכן אותה וביטל את ההמלצה על המחשב בשל מה שהגדיר "שורה של בעיות איכות".

סיפורו של בנץ התחיל כאשר המחשב סירב להידלק – כלומר, הוא שמע את המאווררים עובדים, אך המסך נותר שחור. הוא לקח אותו לתיקון בחנות של אפל, שם החליפו לו את לוח האם. כמה חודשים לאחר מכן הבעיה חזרה – והמחשב חזר לחנות לעוד החלפת לוח אם. לאחר שהתקלה חזרה פעם נוספת, הוא לקח את המחשב לחנות והפעם קיבל מחשב חדש לחלוטין. למרבה ההפתעה, גם זה לא עזר. המסך שוב נותר שחור, למרות שהוא שמע את המאווררים ואת הצלילים בחיבור וניתוק של המטען.

המחשב חזר לחנות, ולאחר שבועיים של שיחות עם מספר אנשי תמיכה עדכן אותו אחד מעובדי החנות כי מצא את ה"תקלה" – וכאן אנחנו חוזרים אל יאיר של 2019, שקרא את הסיפור והפה שלו נפער בתדהמה. כי אותו דבר קרה לי כמה פעמים – רק שאני, בניגוד לבנץ, תמיד פתרתי את התקלה לבד, ולמזלי הרב זה בדרך כלל קרה די מהר אחרי גילוי ה"בעיה". אפילו לא הבאתי אותם לתיקון שמחירו המצטבר (שני לוחות האם, כבלים חדשים והמחשב החלופי) יותר מ-10,000 דולר (!).

קודם כל, נחשוף את הטוויסט בעלילה: למחשב הנייד של בנץ לא היתה שום בעיה. גם לא לאף אחד מכל המחשבים הניידים שאני חוויתי בהם מסכים שחורים. בנץ, ואני, הורדנו את עוצמת התאורה האחורית במסך עד לכיבוי מוחלט – הוא מכיוון שהוא מחבר את המחשב למסכים חיצוניים כשהוא בבית, בסטודיו עם הציוד המקצועי שכולל מסכי ענק, ואני בישיבה ובאוניברסיטה, כשישבתי בכיתות מוצפות אור שאיפשרו לי לראות את המסך גם בלי תאורה אחורית. רק כאשר הוא, ואני, ניסינו להפעיל את הלפטופ בתנאי תאורה טיפה פחות אופטימליים (כלומר כאשר האור אינו ישיר על המסך), הוא נראה לנו שחור – כלומר מכובה.

במקרה של בנץ, מי שפתר את התקלה היה עובד חדש בחנות, שניסה, סתם בשביל הקטע, להאיר את המסך בפנס שלו – ויכול היה לראות שהוא עובד, רק בלי תאורה. מאוחר יותר התגלה שתוכנה שהתקין בנץ גרמה להחמרת המצב בכך שהיא מנעה גם ממצבים מסוימים שבהם הבהירות אמורה "להתאפס" לקרות, ושמרה על תאורת  המסך כבויה באופן מתמשך. במקרה שלי, לרוב פשוט שחזרתי את צעדיי האחרונים במחשב ונזכרתי שכיביתי את התאורה כדי לחסוך בסוללה בעת ישיבה בכיתה מוארת, או לפני הליכה לישון כאשר ברקע פעילות הורדות (אנחנו מדברים בעיקר על העידן שבו להוריד שיר לקח שעה ופרק בסדרה לקח יום שלם), כאשר כיביתי את תאורה המסך כדי לא לסגור אותו על המקלדת ובכך לשלוח את המחשב למצב שינה (אם כי את זה אפשר לפתור גם בדרך אחרת), ומצד שני למנוע מהתאורה להפריע לי לישון.

עוד ב-

כך גיליתי שהשכן לאופן-ספייס גנב - והחזרתי את הגניבה

לכתבה המלאה

במלים אחרות, מצב כזה יכול לקרות לכל אחד. זה לא עניין של הדיוטות בלבד – וכמו שהוא יכול לקרות לאנשים בעלי רמות שונות של יכולות טכניות, הוא יכול להיפתר גם ידי אלה חסרי היכולות הטכניות בדיוק כמו שהוא יכול להיפתר על ידי טכנאי מוסמך שיגבה 200 שקל (לפחות) על הלחיצה על כפתור הגברת התאורה האחורית. כל מה שצריך הוא לחשוב בהיגיון לפני שנכנסים למצב "אני דורש לדבר עם האחראי!" או "יאיר! הלך לי המחשב בוא דחוףףףףף!".