דעות
מיגון הוא חובה, חוסן הוא לא נדבה: די להפקרת קו העימות
בזמן שהחזית הצפונית בוערת, מותירה הממשלה את הרשויות לקושש תרומות במקום לספק תקציבים. תושבי קו העימות אינם שווים פחות והחוסן שלהם אינו עניין פילנתרופי – הגיע הזמן שהמדינה תפסיק להתנער מאחריות
מרץ 2026 ייזכר בהיסטוריה הישראלית כנקודת זמן שבה המושג "ציונות" הועמד למבחן האכזרי ביותר שלו. בעוד צפון הארץ נתון תחת אש בלתי פוסקת של חיזבאללה ואיראן, ועשרות אלפי תושבי קו העימות מנסים לשרוד בין אזעקה ליירוט, מתרחש מחדל שקוף וכואב מתחת לרדאר: מדינת ישראל הפריטה את האחריות על אזרחיה לידיים פרטיות.
המפגש שנערך בראשית השבוע בין ראשי רשויות קו העימות לבין ראש הממשלה, לא היה עוד ישיבת עבודה שגרתית. הוא היה קריאת השכמה. הצגנו שם דרישות אסטרטגיות שאינן ניתנות למיקוח: הכרעה צבאית מוחלטת בלבנון, השלמת מיגון מלא לכל היישובים השוכנים בטווח של עד 9 ק"מ מהגבול, ותיקון עיוותי המס שמפלים לרעה את מי שעומדים כמגן אנושי של מדינת ישראל כולה. אלו תנאי הסף הבסיסיים כדי שיהיה צפון לחזור אליו.
אבל קיים שבר עמוק יותר, כזה שלא נמדד רק בבטון של ממ"דים: השבר בחוסן הקהילתי. במצב העניינים הנוכחי, כדי להוציא משפחה כואבת, ילד או קשיש מהמרחב המוגן בקו העימות לכמה ימים של הפוגה ונשימה במקום אחר בארץ, אנחנו – ראשי הרשויות – נאלצים להפוך למקבצי נדבות. אנחנו מסתמכים כמעט אך ורק על נדיבות לבם של תורמים וקרנות פילנתרופיות כדי לממן צרכים אנושיים בסיסיים ביותר.
זהו מצב מעוות ובלתי מתקבל על הדעת. לא ייתכן שבשנת 2026, כאשר החזית הצפונית מדממת, ממשלת ישראל תעמוד מן הצד ותיתן לרשויות המקומיות "לקושש" כספים כדי להעניק מעטפת חוסן לאזרחים. כשפגשנו את יו"ר קק"ל, את ארגון הארנק השומרוני כמו גם ארגונים נוספים, קיבלנו מיד חיבוק חם וסיוע מיידי. אבל אין בכך שום היגיון. פילנתרופיה היא דבר מבורך, אך היא לעולם לא יכולה להחליף את חובתה המוסרית והריבונית של המדינה כלפי אזרחיה.
פגישת ראש הממשלה עם ראשי יישובי קו העימות השבוע (צילום דוברות מוא"ז מטה אשר)
האבסורד מגיע לשיאו כשבוחנים את חוסר הסנכרון בין החלטות הממשלה, נקודה שהדגשנו בנחישות בפגישתנו עם ראש הממשלה. בעוד שהחלטת הממשלה 3265 (מיולי 2025) הגדירה בצדק את רשימת יישובי קו העימות וכללה בתוכה את כפר ורדים, יחיעם, שבי ציון, עברון, להבות הבשן וגונן – הרי שבהחלטה 919, העוסקת בעדיפות לאומית, היישובים הללו נותרים מאחור. אנו דורשים לעדכן מיידית את החלטה 919 ולהכיר ביישובים אלו כיישובי קו עימות לכל דבר ועניין.
לא ייתכן שיישוב יוכר כנמצא בחזית לצורך ביטחוני, אך יופקר ויוחרג כשמדובר בכלים הכלכליים הנדרשים לשיקומו ולצמיחתו – אלו יישובים שנמצאים בטווח האש, שחווים את אותה מלחמה ואת אותן התראות יומיומיות, אך כעת נגזלו מהם הכלים הכלכליים לצמיחה ולשיקום. זוהי פגיעה ישירה בתושבי קו העימות ובחוסן הקהילתי שלנו, המייצרת אפליה שרירותית ומקוממת בין שכן לשכן באותו קו גבול ממש.
בזמן שממשלת ישראל צפויה לאשר בחבלי ארץ שונים הטבות מס מפליגות, תושבי קו העימות בצפון נותרו "הבנים החורגים". הממשלה מתנערת מאחריות ומפקירה אותנו לנהל מלחמת קיום תקציבית על כל שקל להפגה ועל כל הטבת מס בסיסית. דמם של תושבי הצפון אינו סמוק פחות.
החוסן של תושבי קו העימות הוא לא "בונוס" תקציבי, אלא המנוע שמאפשר למערכה הזו להימשך. בלי תקציבי חוסן מוסדרים וקבועים, שיאפשרו לנו, כרשויות, להעניק לאזרחים את העזרה שהם צריכים בזמן אמת, הבית יתפורר מבפנים עוד לפני שהמערכה הצבאית תסתיים.
אנחנו מגבים את צה"ל ודורשים הכרעה בלבנון – ובאותה נשימה גם דורשים מהממשלה לקחת אחריות על הבית. הגיע הזמן להפסיק להסתמך על תרומות ולהתחיל להשקיע בבני אדם. עד יום העצמאות הקרוב על הממשלה לאשר תוכנית צמיחה אסטרטגית עם מסגרת תקציבית מוגדלת, ששמה את תושבי קו העימות בראש סדר העדיפויות.
החוסן של הצפון הוא החוסן של מדינת ישראל כולה. אל תפקירו אותו לנדיבות ליבם של בודדים. קחו אחריות.
*הכותב הוא ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
