השוק
ישראל ניצבת בפני צומת משמעותית: בדרך לשיא או לטמיון?
בסיגמא בית השקעות תוהים האם המערכה מול איראן מהווה נקודת מפנה בתולדות ישראל: איך יתורגמו ההישגים הצבאיים בפן האזורי והאם מלאכת השיקום תנוצל לטובת צמיחה?
מנהל ההשקעות הראשי בסיגמא-קלאריטי בית השקעות, עידן אזולאי, ניתח את התהליכים הכלכליים הצפויים בתום המלחמה נגד איראן: הקשרים האפשריים עם מדינות נוספות, שיקום המשק ואופטימיות המשקיעים.
אזולאי סבור כי בעוד כמה שנים נביט לאחור ונדע באם היום שאחרי המערכה עם איראן שימש כנקודת מפנה בתולדותיה של ישראל. מה עושים עם ההישגים הצבאיים המרשימים שהושגו? האם הם יתורגמו ליצירה של מארג של קשרים עם מדינות נוספות שיזניקו את המשק שלנו? והאם מלאכת השיקום של המשק מהנזקים החומריים הכבדים תנוצל לטובת צמיחה? ההצלחה הצבאית מול איראן והחיזבאללה (ובהנחה ובתקווה שבקרוב גם המערכה בדרום תסתיים) יכולה לייצר תחושה אותה הישראלים לא חוו כבר זמן רב וזה הפחתה של מפלס החרדה והפחד מפני העתיד.
תחושת ביטחון אף שהיא בלתי מוחשית ולא ניתנת לאמידה, מחלחלת אל יסודות המשק. אנשים בטוחים יותר נוטים להוציא יותר, להשקיע יותר ולקחת יותר סיכונים בין אם זה משק בית שמחליט לרכוש דירה חדשה ובין אם זה יזם המשיק מיזם שעד עתה היסס להקימו. לפחות ממה שהבורסה משקפת בשבועות האחרונים נראה שהמשקיעים מלאים אופטימיות.
במובן הרחב, תחושת ביטחון לאומי מחודשת יוצרת סביבה שבה צמיחה כלכלית יכולה לפרוח. ההון מחפש הזדמנויות השקעה, הצרכנים מעדיפים לממש חלומות במקום לחסוך והמגזר העסקי מרגיש שיש אופק יציב שמאפשר לתכנן. חשוב להדגיש כי לאורך זמן, הפקטורים הכלכליים ה"אמיתיים" כמו פריון, חדשנות ומדיניות מאקרו יציבה, הם שיקבעו את גורל הכלכלה.
אך בטווח הקצר והבינוני, הסנטימנט הציבורי יכול לשמש כמנוע או כבלם. ישראל של יולי 2025, בתחושת הביטחון המחודשת, ניצבת בפני הזדמנות לממש "דיבידנד" כזה: לנצל את רוח ההקלה כדי לבסס צמיחה כלכלית איתנה. שני עימותים צבאיים שחוותה ישראל בעבר יכולים ללמד כיצד הסנטימנט הציבורי ותחושת הביטחון השפיעו על הכלכלה הישראלית. הניצחון המוחץ של ישראל במלחמת ששת הימים ב-1967 הביא עימו תחושת הקלה לציבור הישראלי.
זו הייתה המלחמה ה"משמעותית" הראשונה מאז קום המדינה והאיום שנשקף לה מצד שכנותיה טרום המלחמה היה קיומי. האופוריה של היום שאחרי תורגמה לצמיחה חדה של המשק בשנים שלאחריה לאחר שביטחונו של הציבור הישראלי עלה במידה רבה. לעומת זאת, התקופה שלאחר מלחמת שלום הגליל ב 1982 ושקיעתה של ישראל בבוץ הלבנוני פגעו מאוד ביסודות של המשק. המדינה נאלצה להגדיל את ההוצאה הצבאית והמדיניות ההססנית בהקשר של שהיית הצבא בלבנון פגעה במשק בצורה אנושה במה שגרם למשבר הכלכלי הגדול ביותר שהמדינה חוותה עד אותו זמן שכמעט וגרם לקריסת המשק.
גם הסכם השלום עם מצרים שנחתם ב-1979 לא הצליח לחלץ את המשק מהתדרדרות קשה במה שמשמש כהמחשה נוספת לניהול מקרו כלכלי כושל וחוסר יכולת למינוף של אירועים צבאיים ומדיניים.
ישראל של 2025 היא מדינה שונה בתכלית מזו שהייתה ב 1967 ומזו של 1982. ישראל היא מדינה עשירה ומתקדמת. היסודות הבריאים של המשק שנוצקו עם הצגת תוכנית הייצוב ב 1985 ועם הרפורמות מרחיקות הלכת במדיניות הפיסקלית ובמערכת הפיננסית בתחילת שנות ה-2000 מאפשרים למשק להתמודד עם אתגרים חסרי תקדים כמו הקורונה ולהבדיל המלחמה שהחלה בשביעי באוקטובר 2023 ונמשכת עד עכשיו.
בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל את העדכון הרבעוני של תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור. במהלך הרבעון הראשון עלתה יתרת הנכסים בקרוב ל 41 מיליארד ש"ח לרמה של 6.3 טריליון ש"ח שזוהי הרמה הגבוהה ביותר אי פעם.
בנוסף, ראוי להזכיר שהציבור מחזיק כיום 1.7 טריליון ש"ח בפיקדונות ובקרנות הכספיות מושקעים כיום כ 170 מיליארד ש"ח. בקיצור, הכסף נמצא, אבל כדי שייעשה בו שימוש, בין שזה לצריכה ובין שזה להשקעה, על הממשלה לטעת בקרב הציבור את תחושת הביטחון ביציבותה של המערכת הכלכלית. כאן מגיע האתגר הגדול.
בשבוע שעבר פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקר בזק של מצב העסקים בזמן מבצע "עם כלביא". מהסקר עולה באופן לא מפתיע שהעסקים הקטנים נפגעו באופן חמור מהפגיעה בעסקים הגדולים. עוד עולה מהסקר וגם באופן צפוי שמרבית הפגיעה היא בעסקי המזון.
הבעיה אינה טמונה בכך שהעסקים הקטנים נפגעו יותר מאחרים. זה טבעי וצפוי. אלא שכדי שהמשק יחזור לצמיחה גבוהה וינצל את העלייה בתחושת הביטחון לאחר המלחמה, על הממשלה לדאוג שמי שנפגע ישופה באופן מלא ולא יזדקק לגיוס המונים או לפוסטים מפרגנים של חנוך דאום בפייסבוק.
נדרשת רשת ביטחון אמיתית. רשת ביטחון לעסקים היא לא רק הכרח, אלא גם הזדמנות. במקביל, התמורות המדיניות הרבות שחלות או יחולו לאחר המלחמה טומנות בתוכן פוטנציאל עסקי אדיר.
בשבוע שעבר דיווחה אחת מחברות התקשורת בישראל שהיא בוחנת את הקמתו של כבל תת ימי שיחבר את אירופה לסעודיה במה שיכול להפוך את ישראל למרכז תעבורת נתונים. ההערכה היא שהפרויקט יכול להניב הכנסות שנתיות בהיקף שבין עשרות למאות מיליוני דולרים.
זו רק דוגמה אחת מיני רבות להזדמנויות העסקיות שנצבות כעת בפני המגזר העסקי ביום שאחרי. העליות בשוק ההון המקומי הן ביטוי לפוטנציאל (וגם לתקווה) שהיסודות שהונחו כאן בעיקר בשני העשורים האחרונים יבואו כעת לידי ביטוי. יש שיאמרו שהמחירים בשוק המקומי מלאים ופוטנציאל העלייה מכאן הוא מוגבל. יש בכך הרבה מן האמת אם נבחן את הדברים לפי פרמטרים קלאסיים של מכפילים וכו'.
הטענה שלנו היא שגם אם חלק מהעליות מונע על ידי תופעת ה FOMO (fear of missing out), הרי שמדיניות ממשלתית שמוכוונת לעידוד וניצול של ההזדמנויות יכולה להזניק את עסקיהן של החברות. הדיון אודות מדיניות הריבית הוא חשוב, אבל בשלב הזה תרומתה של הפחתת ריבית בשיעור של רבע או חצי אחוז הוא זניח (אבל עושה מלא כותרות).
עכשיו הגיע זמן החלטות. בשנות השמונים יושמה תוכנית הייצוב הכלכלית, בשנות התשעים המשק נפתח לייבוא, ומתחילת שנות האלפיים המשק פועל תחת התוכנית הכלכלית ששינתה את המדיניות הפיסקלית ויצרה את התנאים לצמיחה בשני העשורים שלאחר מכן. עכשיו הגיע הזמן ל"תוכנית של היום שאחרי".
אם זו תוצג ותיושם ותעודד את הגורמים היצרניים והיצירתיים של המשק, השנים הבאות יכולות ליצור שגשוג חסר תקדים. אירועי השנתיים האחרונות יצרו באזורינו שינויים טקטוניים אשר משנים את יחסי הכוחות באופן חסר תקדים. לאחר נקודת השפל הנוראית של שביעי באוקטובר, ישראל הצליחה לחזור ולמצב את עצמה כיום ככוח האזורי הדומיננטי ביותר.
עוד ב-
כל זה מעלה את מפלס האופטימיות של המשקיעים כפי שזה בא לידי ביטוי בשיאים שנשברים בעת האחרונה כמעט מידי ביום בשוק. מימוש של הסיטואציה והפוטנציאל שהיא טומנת בחובה יכול להמשיך ולהזניק את השוק בהמשך. להערכתנו האירועים האחרונים העלו את ההסתברות שכך יקרה. לאור זאת, אנחנו סבורים שיש מקום להמשיך ולהחזיק בחשיפה גבוהה לשוק הישראלי. הכוכבים דולקים על אש קטנה. הגיע הזמן להבעיר אותם.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
