עובדי חברת רותם אמפרט (מקבוצת ICL) יוצאים למאבק על עתידם התעסוקתי. ביום שני הקרוב (19.10.26), בשעה 8:30, יפגינו עובדי המפעל מול מינהל התכנון ברחוב בית הדפוס 12 בירושלים, במחאה על הסחבת התכנונית המאיימת להביא לסגירת המפעל. במוקד המחאה עומד פרויקט הבנייה והשדרוג של "בריכה 4", מתקן אחסון קריטי שבלעדיו לא תתאפשר המשך פעילות הייצור באתר.

"לא ניתן למדינה לגזור את דינם של אלפי עובדים ולהפקיר את הנגב. הפרנסה שלנו בנגב אינה הפקר!", מזהירים העובדים לקראת ההפגנה. לטענתם, חמש שנים תמימות נדרשו למדינת ישראל לאשר את התוכנית שתאפשר תעשייה בנגב, במהלכן נערכו דיונים ממושכים בוועדה המחוזית. כל הגופים המקצועיים - בהם רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ואפילו ארגון "אדם טבע ודין", הסירו את התנגדויותיהם לאחר שהובטחו תנאים סביבתיים ובטיחותיים מחמירים.

כמו כן, בית המשפט המחוזי בבאר שבע אף קבע כי הוועדה המחוזית ביצעה הליך סדור ומקצועי והשאיר את התוכנית בתוקף. אלא שכעת, ערעור שהוגש למועצה הארצית לתכנון ובנייה מחזיר את הצדדים להתדיינות נוספת ומעמיד את העובדים בפני שוקת שבורה. לטענתם, אם המועצה לא תקבל החלטה מהירה, המפעל המפרנס כ-1,000 עובדים ישירים ובאופן עקיף אלפי מועסקים וספקים, עלול להיסגר.

יציאתם של עובדי רותם אמפרט לרחובות מהדהדת שורה של מאבקי עובדים סוערים שידעה התעשייה הישראלית בעשור האחרון. מראות של עובדי פריפריה הנאבקים על מטה לחמם מול משרדי הממשלה כבר נצרבו בעבר: החל ממאבקם הדרמטי של עובדי מפעל הזכוכית "פניציה" בירוחם שנלחמו באיומי סגירה, דרך השביתה הממושכת והפגנות הענק ששיתקו את מפעלי כיל בנגב ב-2015 על רקע כוונות פיטורים, ועד למחאת הענק של עובדי חברת "טבע" ב-2017, שחסמו צירים והבעירו צמיגים בירושלים מול סגירת אתרי הייצור.

כזכור, החברה עמדה לאורך השנים במוקד ביקורת ציבורית וסביבתית, בעיקר מאז אסון קריסת בריכת השפכים בנחל אשלים בשנת 2017. האירוע נגרם בעקבות התמוטטות דופן בבריכת שיקוע גבס, המשמשת חלק אינטגרלי ממערך ייצור הדשנים והחומצות של החברה, מה שהוביל לזרימה מסיבית של שפכים חומציים ולנזק סביבתי נרחב.

עוד ב-

אורי לוין ותדהר בגל פיטורים: חיסכון של 30 מיליון שקל

לכתבה המלאה

הפרשה הגיעה לסיומה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שבמסגרתו חויבה רותם אמפרט לשלם 100 מיליון שקלים לטובת שיקום הנחל ופיצוי הציבור. במסגרת ההחלטה דחה בית המשפט את התנגדויותיהם של חלק מהתובעים, שהלינו על היעדר אחריות אישית של נושאי משרה וטענו כי החברה הפיקה רווחים ממשאבי הטבע והותירה אחריה הרס.