משבר הקורונה צפוי להשפיע מאוד על כלכלת העולם בשנת 2021, בעיקר לטובת סין, שכלכלתה שוב צומחת בקצב מהיר, בשעה שרבות מבין המדינות העשירות בעולם עדיין עמוק בתוך המשבר ולא צפויות להתאושש ממנו עד לתחילת שנת 2022, לפי התחזיות האופטימיות ביותר.

מגמה בולטת נוספת שצפויה להתחזק השנה היא התרחבות הפערים החברתיים: בעוד ש-651 המיליארדרים החיים בארצות הברית הגדילו ב-2020 את הונם המשותף ב-30%, כרבע מיליארד בני אדם במדינות המפותחות עלולים להתמודד ב-2021 עם עוני מכפיר. זאת, לצד העובדה שכמחצית מהעובדים ברחבי העולם איבדו השנה את פרנסתם.

על פי ההערכות של הפורטל הכלכלי הנחשב MoneyWeb, המפתח להבראת הכלכלה העולמית הוא ניצחון על הקורונה במרוץ נגד הזמן - כלומר, ניצחון שיגיע לפני הרגע שבו תיווצרנה מוטציות עמידות לחיסונים, אם זה לא קרה כבר. ואולם, גם המדינות העשירות ביותר, שהצטיידו בכמות מספקת של חיסונים מבעוד מועד, לא בהכרח תספקנה לחסן מספיק בני אדם כדי ליצור חסינות עדר עד לסוף 2021. במדינות מתפתחות, בהן חיסונים צפויים להיות נדירים, הנגיף ימשיך להתפשט, על כל המשתמע מכך.

מנגד, בשעה שהקורונה תמשיך לפגוע קשות בכלכלה של ארצות הברית ושל מדינות אירופה, מדינות המזרח הרחוק - בראשן סין ודרום קוריאה - צפויות לפתוח השנה דף חדש. כלכלת סין, לצורך העניין, צפויה לצמוח השנה ב-8% - שיעור כמעט כפול מזה שהכלכלות החזקות באירופה הצליחו להגיע אליו גם לפני פרוץ המגפה.

סיבה נוספת להצלחתה של הכלכלה הסינית, לצד ההתגברות המהירה על המגפה, היא העובדה שכלכלתה מונעת בעיקר מייצוא - מה שפעל לטובתה בתקופת הסגרים, בה עלה מאוד הביקוש למשלוחי סחורות מסין. למעשה, היקף המשלוחים מסין לארצות הברית הגיע השנה לרמת שיא - זאת, למרות המיסוי הגבוה שהטיל עליהם ממשל טראמפ.

כלכלת סין, כידוע, שולחת זרועות רבות גם מעבר לגבולות המדינה, ברחבי אסיה וגם במזרח התיכון, לאורך "דרך המשי" החדשה שהיא בונה בשנים האחרונות בינה לבין אירופה ואפריקה. במקביל, סין משקיעה בפיתוח של טכנולוגיות מתקדמות על מנת להפחית את התלות במערב - ומצליחה מאוד בכך. בעוד חמש שנים, על פי תחזיות מעודכנות, היא תהפוך בדרך זו לכלכלה הגדולה בעולם, במקום ארצות הברית. לפני פרוץ משבר הקורונה, אגב, התחזיות צפו שזה ייקרה רק בעוד עשר שנים.

הכלכלות של ארצות הברית ואירופה, לעומת זאת, נכנסו לסטגנציה עקב העלייה בתחלואה לאחר התאוששות קלה במהלך הקיץ האחרון. בשנת 2022 הן צפויות להיות קטנות ב-5% מכפי שהיו אילו משבר הקורונה לא היה מתרחש - צפי מדאיג למדי, אבל רחוק מהתחזית הבאמת קשה לגבי מדינות מתפתחות - ביניהן ברזיל והודו - עקב מחסור צפוי בחיסונים, מערכות בריאות שאינן מסוגלות לטפל בכמויות של חולים וחוסר יכולת של המדינה לפצות את האזרחים על נזקי הסגרים.

בכל הנוגע לאי השיוויון חברתי בשנת 2021, נראה כי בשעה שהמשבר יצר הזדמנות לחיסכון עבור עובדי ההיי-טק ברמות השכר הגבוהות (שכן הוצאותיהם פחתו משמעותית) והפך את עשירי ארצות הברית לעשירים יותר - בעיקר הודות להשקעה במניות של חברות דיגיטל שנהנות מאוד מהמצב החדש - אזרחים רבים אחרים ברחבי העולם ייאלצו להתאמץ מאוד כדי למצוא עבודה חדשה בתנאים דומים לאלה שהיו להם בעבודה שממנה פוטרו. זאת, בעיקר בשל העובדה שענפים שבהם השכר נמוך יחסית - למשל, אוכל ומלונאות - לא צפויים להתאושש השנה מהמשבר באופן מלא. בקבוצה זו, אגב,  נמצאים בעיקר צעירים, נשים ומיעוטים.

מהו הפיתרון? ובכן, אין ממש אחד כזה. לכאורה, דרוש שיתוף פעולה כלל-עולמי כדי למנוע פערים חברתיים כאלה, אבל מאחר שבמהלך המשבר נראה היה ששיתוף הפעולה הזה חלש למדי, כך שאין סיבה לבנות על כך שהמצב ישתנה. האלטרנטיבה היא העלאת המיסוי הממשלתי - פעולה שעשויה לחלץ את המעמדות הנמוכים מחרפת רעב, אבל קרוב לוודאי שתיתקל בהתנגדות פוליטית חזקה.

השפעת הספרדית יצרה, כידוע, תסיסה חברתית שאחת מהשלכותיה, בטווח הארוך, הייתה, על פי הספקולציות של היסטוריונים שונים, פרוץ מלחמת העולם השנייה. לכן, יש לקוות מאוד שהפעם המצב יהיה קצת שונה.