רשת מלונות ישרוטל הגישה ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד המועצה המקומית מצפה רמון, בדרישה לשנות את סיווג הארנונה של מלון היוקרה בראשית לתעריף מגורים מוזל, עבור תקופה של כחמישה חודשים לאחר 7 באוקטובר. לטענת הרשת, בתקופה שבה אירח המלון מפונים, השתנו לחלוטין אופיו ואופן השימוש במתחם, ולכן אין הצדקה לחייב אותו בארנונה לפי תעריף מלונאות רגיל.

לפי דיווח של YNET במסגרת הדיון תיאר מנכ"ל המלון, אשר פינטו, את השינויים שנעשו במתחם כדי להתאים אותו לצורכי המפונים. הלובי שימש להתכנסויות ולאסיפות של חברי הקיבוצים, אולמות האירועים הוסבו לגני ילדים ולפעוטונים, האוהל החיצוני הפך לכיתת לימוד והחניון שימש לאחסון עגלולים, ציוד לתינוקות וקלנועיות. בנוסף, חלק מהשטחים הוקצו לטיפולים פסיכולוגיים ונפשיים.

גם אופי האירוח השתנה, לטענת המלון. השירותים שניתנו היו בסיסיים, האורחים הורשו להכניס כלבים ובישלו בעצמם בחדרים ובמטבחים. ברשת תיארו אווירה ביתית, שבאה לידי ביטוי גם בהתנהלות היומיומית של המפונים במתחם.

בישרוטל ציינו כי מלון בראשית התגייס למשימה הלאומית מתחילת המלחמה ועד פברואר 2024, אז חזר לארח אורחים מן השורה, וכי בתקופה זו הוקדש המתחם כולו לקליטת מפונים. עוד טוענת הרשת כי התשלומים שקיבלה במסגרת השיפוי ממשרד התיירות לא התקרבו להכנסות שהמלון גובה בשגרה, ולכן אין הצדקה לחייב אותו בתעריף הארנונה המלא של מלון יוקרה.

מנגד, ועדת הערר לענייני ארנונה של המועצה המקומית דחתה את בקשת המלון. לפי עמדת המועצה, הארנונה נקבעת בהתאם לסיווגו המקורי של הנכס, והקלות מס או פיצויים בגין נזקי המלחמה צריכים להינתן על ידי הממשלה ולא באמצעות הרשות המקומית. במועצה הדגישו גם את העלויות הכבדות שנגרמו לה בשל השירותים המוניציפליים שסיפקה למפונים.

לאחר דחיית בקשתו, החליטה ישרוטל להמשיך בהליך המשפטי ולהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הסכסוך המשפטי בין מלון בראשית למועצת מצפה רמון אינו רק ויכוח על תשלומי ארנונה, אלא שיקוף של ואקום שלטוני עמוק שבו המדינה השאירה את המגזר הפרטי והרשויות המקומיות לפתור בעצמם משבר הומניטרי ללא מנגנון פיצוי ומיסוי מוגדר לחירום.

עוד ב-

אילה חסון: "תסלקו אותו, תרדפו אותו, תהרסו את חייו"

לכתבה המלאה

האירוע מציג את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין סולידריות לאומית בשעת משבר לבין ההיגיון העסקי הקר של תאגיד בשגרה, ויוצר משחק סכום אפס בפריפריה שבו שני הצדדים נותרים מקופחים: המלון ספג פגיעה באופיו ובמודל העסקי שלו, והמועצה נשאה בנטל תקציבי כבד לאספקת שירותים עירוניים למפונים. ההכרעה המשפטית בתיק הזה מייצרת תקדים מסוכן למצבי חירום עתידיים, רשויות מקומיות יחששו מנזק תקציבי ומלונות יירתעו מלפתוח את דלתותיהם למשימות לאומיות, והלקח המרכזי ממנו הוא שסולידריות אזרחית ואחריות תאגידית אינן יכולות להחליף מדיניות ציבורית סדורה ורגולציה מוגדרת מראש.