רוברט ווילסון, אחד האמנים המשפיעים ביותר במאה האחרונה, הלך לעולמו בגיל 83 לאחר מחלה קצרה אך חמורה. הבמאי והמחזאי, שהפך תיאטרון למדיום ויזואלי פורץ דרך, הותיר אחריו מורשת אמנותית עצומה הכוללת הפקות אגדיות כמו "איינשטיין על החוף" (1976) - שיתוף הפעולה האיקוני עם המלחין פיליפ גלאס, ו"מבט האילם" (1970).

אמן הבמה הייחודי, יצר עולם תיאטרלי שהמציא מחדש את חוקי הזמן והמרחב, כשיצירותיו נמשכות לפעמים עד חמש שעות, ואף שבוע שלם כמו ההפקה האגדית "הר קא וגן הגרדניה" שהועלתה על הר באיראן במשך שבעה ימים ברציפות.

ווילסון לא הסתפק בתיאטרון בלבד - הוא היה אמן ויזואלי פורה שיצר ציורים, פסלים והתקנות שליוו והזינו את הפקותיו הבמתיות. בעשור השני של שנות ה-2000 פיתח את סדרת "הפורטרטים הווידאו" שהוצגה לראשונה במוזיאון הלובר, בהם הציג דמויות כמו ליידי גאגא בסגנון ציורי מופת קלאסיים. כמו כן הקים את "מרכז ווטרמיל" בלונג איילנד, שהפך למרכز אמנויות ויזואליות ומופע מובילים, וקיים שיתופי פעולה נועזים עם אמנים כמו מרינה אברמוביץ', שאיתה יצר את ההפקה הביוגרפית "החיים והמוות של מרינה אברמוביץ'", שבה היא גילמה את אמה לכאורה - "הסיוט הטהור שלי", כפי שתיארה זאת.

עוד ב-

אבל בעולם המוזיקה הישראלי: האמן האהוב נפטר בגיל 58

לכתבה המלאה

הגישה הרדיקלית של ווילסון למרחב ולזמן הפכה אותו לאמן שזכה להכרה בינלאומית וביקורות נלהבות. "לעיתים קרובות אני מעלה יצירה - בין אם זה 'הטבעת' של ואגנר או 'המלט' - תחילה ויזואלית, ורק אחר כך אני מוסיף טקסט", הסביר. הספר הוויזואלי היה חשוב לו לא פחות מהאודיו, והוא שיתף פעולה עם מוזיקאים מגוונים מפיליפ גלאס ועד טום ווייטס ולו ריד. תערוכותיו הציגו בגלריות ומוזיאוני האמנות המובילים בעולם, כולל המוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון, מרכז פומפידו בפריז, ומוזיאון גוגנהיים בניו יורק. עד יומו האחרון המשיך לעבוד וליצור, והותיר אחריו מורשת שתמשיך להשפיע על דורות של יוצרים.