בריאות

התמודדות עם חרדה ואיבוד שליטה: אלו הקורבנות השקופים של המלחמה

הודעתו של דובר צה"ל כי חייל מילואים שעסק בזיהוי חללים שם קץ לחייו, הזכירה לכולנו את מאבקם של גברים רבים שמתמודדים עם השלכות המלחמה. על פי סקר מכון רושינק, כ-69% מסכימים שהמצב הביטחוני גורם להרבה גברים לחוות מתח, חרדה ואיבוד שליטה

ד"ר גיא ברוקר | 28/7/2025 19:36

בריאות הנפש בישראל-אילוסטרציה (צילום freepik, shutterstock)

כשהסירנות מפלחות את האוויר וכולנו רצים לממ"ד, נוצר מצב שוויוני מוזר בו כולנו פגיעים באותה מידה. עבור רבים מהגברים, מדובר בחוויה בלתי נסבלת. הם גדלו על התפיסה שהם המגנים, החזקים, אלה שאמורים לספק ביטחון ופתאום הם יושבים חסרי אונים בחדר מוגן.

המלחמה מחזירה אותנו לתפיסות גבריות מיושנות וקשוחות כמין רגרסיה ביחסי המגדר. בעוד שבשנים האחרונות התרחבה המשמעות של גבריות והתגוונו תסריטי החיים לגברים, מצבי חירום ומלחמה מחריפים את חוסר היציבות של הזהות הגברית ומעוררים לחיים את הסטריאוטיפ הישן: החייל הלוחם, נושא הנשק, זה שמוכן להרוג ולהיהרג.

תרבות "הגבר הגיבור" שמה דגש על הרואיות גברית ועל הגבר המשמש כמגן המשפחה הבלתי מעורער שנאלץ להתמודד עם שלל אתגרים במהלך החיים. גבר שלא עומד בדרישות הללו, חש כאילו גבריותו נפגעת.

בתוך מציאות זו, יש רבבות גברים ישראלים אשר לא מגויסים בצו 8, לא לובשים מדים ולא משתתפים במאמץ המלחמתי הישיר. גברים אלו חונכו מגיל צעיר להיות מקור לביטחון והגנה, והזהות הגברית שלהם מתקיימת גם ביחס לאחרים ובהשוואה אליהם. כעת, רבים מהם מסתובבים בתחושת בושה וחוסר משמעות, מרגישים שזהותם הגברית נפגעת. כפי שמלמד המחקר, גברים שגבריותם פצועה מסוכנים יותר לעצמם ולסביבה.

כ- 68% מהגברים תופסים את המצב בישראל מאז פרצה המלחמה כרע/גרוע, כ-75% מסכימים כי המצב הכלכלי גורם להרבה גברים להיות יותר במתח וכ- 69% מסכימים כי המצב הביטחוני גורם להרבה גברים להיות יותר במתח.

כמו כן, אחד מכל עשרה מהגברים מדווח כי נחשף לפחות פעם אחת לגבר שגילה אלימות פיזית כלפי בת/בן הזוג/הילדים. נתונים אלו הוצגו בסקר שנערך על ידי מכון רושינק עבור ארגון ויצו אשר עסק בהשפעות מלחמת אוקטובר 23' עד היום והמצב הכלכלי על גברים בישראל. עוד עולה מהסקר, כי 42% מהגברים הסכימו שזה הגיוני שהמציאות הכלכלית והביטחונית בשנה האחרונה תגרום לגברים רבים לחוות רגעי כעס ואיבוד שליטה.

(צילום: באדיבות ויצו)

גברים לומדים להסתיר פצעים רגשיים כחלק מהגבריות שלהם. לכך, מצטרפת ההבנה כי גברים פונים הרבה פחות לעזרה, בעיקר אם מדובר בעזרה נפשית. הם אמונים על כך שהגבריות נבחנת ביכולת לשאת סבל, כולל סבל נפשי, לא לחשוף אותו ולא לנסות לטפל בו.

הם חוששים שגבריותם תוטל בספק אם יפגינו מצוקה רגשית. כשהפרנסה נפגעת, כשהם מרגישים שאינם עומדים בציפיות החברה, הם נשארים בבדידותם ללא בקשת עזרה. הלחץ והציפיות הגבוהות עושים את שלהם.

גברים רבים עייפו מלנסות לממש את הציפיות הרבות שתולים בהם. חלקם אינם מוצאים מאין לגייס כוחות להתמודדויות נוספות, משום שכוחותיהם נוצלו ואזלו במהלך הדרך. אחרים נשחקים לאורך זמן ואובדים בתוך נהר החיים, הם הופכים לפסיביים, לא אכפתיים, מנותקים ומרוחקים ונשארים בבדידותם.

אחרים מאבדים את הכוח להשקיע והם מתרחקים בעל כורחם מבנות הזוג, מבני משפחה, מילדיהם, מחברים או מעצמם. רבים מהגברים נותרו מאחור ולא זוכים למענים או מענקים. הם אינם נכללים בערבי ההוקרה לגיבורים, ועלולים להפוך לקורבנות שקופים של המלחמה.

בישראל התפתחו מענים נפשיים מתקדמים ללוחמים, כגון מסעות לעיבוד חוויות לחימה, חוות טיפוליות, תמיכה נרחבת ממשרד הביטחון שמשקיע משאבים רבים בנושא. זאת כתוצאה מהבנה שחלחלה עם השנים בחשיבות הטיפול בנפש במדינה למודת מלחמות ואלימות. רבבות הגברים שלא לחמו, שנשארו במצוקתם הדוממת, לא זוכים להתייחסות דומה ונותרו מאחור.

עלינו להכיר בכך שמלחמה פוגעת לא רק בלוחמים. צריך לפתח מענים ספציפיים ומותאמים לגברים שמתמודדים עם פגיעה בזהותם הגברית, בדיוק כמו שאנו דואגים לילדים, לנשים ולקשישים החווים מלחמה מתמשכת. הגיע הזמן להפסיק להתעלם מהגברים השקופים של המלחמה הזו, אלה שסובלים בשקט, שמסתירים את כאבם ושזקוקים לא פחות למענה מקצועי ורגיש מכל קבוצה אחרת בחברה.