בריאות

הצד האפל של הרכבים החשמליים: "קרינה מסוכנת"

המעבר לרכב חשמלי חיוני לסביבה, אבל בכנסת כבר מקדמים חוק שיחייב מדידה ודירוג קרינה אלקטרומגנטית בתא הנוסעים. עם רמות חשיפה גבוהות מהרגיל וחשש לבריאות הילדים במושב האחורי – האם אנחנו בדרך למהפכה?

פרופ' איתמר גרוטו | 4/5/2026 19:14

בשבועות האחרונים עלה נושא הקרינה ברכבים חשמליים והיברידיים לכותרות, ולא במקרה. לצד ההתקדמות המרשימה בתחבורה נקייה, מתנהל כעת דיון ציבורי ופרלמנטרי חשוב: בכנסת מקודמת הצעת חוק למדידה ודירוג של קרינה אלקטרומגנטית בכלי רכב - בדומה למודל שכבר מיושם בסין.

המעבר לרכב חשמלי הוא מהלך חיוני לבריאות הציבור ולסביבה. הפחתת זיהום האוויר והפליטות היא הישג משמעותי. אך כמו בכל שינוי טכנולוגי רחב היקף, יש לבחון גם את ההיבטים הפחות מדוברים. אחד מהם הוא החשיפה לשדות מגנטיים בתדר נמוך (ELF) בתוך תא הנוסעים.

מהנתונים שנאספו במחקרים שונים עולה כי החשיפה ברכבים חשמליים והיברידיים אינה אחידה: היא תלויה במבנה הרכב, במיקום הסוללה והכבלים ובאופי הנהיגה. במדידות שבוצעו בדגמים שונים נמצאו רמות ממוצעות של עשרות מיליגאוס בזמן נסיעה רגילה, ולעיתים שיאים גבוהים יותר במצבי עומס . ערכים אלו גבוהים משמעותית מהרקע הסביבתי המוכר לנו מחוץ לרכב.

בהיבט הבריאותי, חשוב לדייק: אין הוכחה חד־משמעית לנזק בריאותי ישיר מהחשיפה הזו. עם זאת, קיימות עדויות אפידמיולוגיות עקביות יחסית לקשר בין חשיפה כרונית לשדות מגנטיים לבין עלייה בסיכון ללוקמיה בילדים ברמות של כ־3–4 מיליגאוס בממוצע לאורך זמן . על בסיס נתונים אלה, סיווגה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) את השדות הללו כ”מסרטן אפשרי“.

עמדה זו הובילה את גורמי הבריאות בעולם - וגם בישראל - לאמץ את עקרון הזהירות המונעת. משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה קבעו יעד מנחה של כ־4 מיליגאוס לחשיפה כרונית ממוצעת, המשמש קו מנחה בתכנון תשתיות חשמל ובסביבה רגישה כמו בתי ספר וגני ילדים . המשמעות ברורה: כאשר קיימת אינדיקציה לסיכון – יש לפעול להפחתת החשיפה באמצעים סבירים.

בהקשר של כלי רכב, המדיניות הרשמית עדיין מתגבשת. אין כיום תקן מחייב לחשיפה בתוך רכב, אך המשרד להגנת הסביבה פועל לגיבוש נהלי מדידה ואף בחן אפשרות לדירוג רכבים לפי רמות הקרינה . ההצעה הנדונה בכנסת משתלבת היטב בגישה זו: שקיפות ויידוע הציבור הם חלק בלתי נפרד מהגנה על בריאותו.

יש לזכור כי מדובר בחשיפה יומיומית עבור רבים - ובמיוחד עבור אוכלוסיות רגישות. ילדים, למשל, יושבים לרוב במושב האחורי, שלעיתים קרובות נמצא בסמיכות לרכיבי הסוללה ברכבים היברידיים, ולכן עלול להיות אזור עם חשיפה גבוהה יותר . גם נהגים מקצועיים נחשפים לאורך שעות רבות מדי יום.

החדשות הטובות הן שהפתרונות קיימים. תכנון הנדסי נכון, שימוש בכבלים מסובבים, מיקום מושכל של רכיבים ואף טכנולוגיות מתקדמות של ביטול אקטיבי יכולים להפחית את רמות השדה באופן משמעותי, לעיתים עד לרמות נמוכות בהרבה . כלומר, אין כאן התנגשות בין חדשנות לבין בריאות – אלא הזדמנות לשלב ביניהן.

לכן, השאלה המרכזית אינה האם לעצור את המעבר לרכב חשמלי - אלא כיצד לעשות זאת נכון. מדידה, שקיפות, והטמעת פתרונות להפחתת חשיפה צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהסטנדרט התעשייתי. כך ניתן להבטיח שהמהפכה התחבורתית שאנו חווים לא רק תצמצם זיהום – אלא גם תשמור על בריאות הציבור לאורך זמן.