ד"ר ברנסקי מונה עבור הורים ומטפלים, מספר כיווני התמודדות שיכולים לסייע לילדים לעבור יחד איתנו את התקופה המצמררת הזו. ראשית, חשוב להבין כי מתוקף אחריותנו כהורים, לשלומם של הילדים ולרווחתם הנפשית והגופנית הכוללת, תפקידנו העיקרי, הוא לתווך לילדים את המציאות המורכבת הזו ולעזור להם לווסת את התגובות שלהם בצורה יותר מסתגלת.

ילדים כמו מבוגרים זקוקים לשגרה, לתחושת הודאות והביטחון, שנפגעו עכשיו ועל מנת לספק להם יציבות בתוך מצב החירום, ניסחה נטע מדריך ובו הצעות מועילות להורים ולאנשי חינוך – שיעזרו להם להתמודד עם חרדה של עצמם ושם ילדיהם חרף המצב הביטחוני. 

1. אנחנו מודל להתמודדות בשביל הילדים, חשוב להבין ש'ילד הוא לא מבוגר קטן ממדים', הוא חווה, מבין ומפענח את המציאות באופן שונה מאיתנו בהתאם לגילו! הוא נושא אלינו עיניים דרוכות כדי לקלוט כל ניואנס של הבעת פנים, תנועה, רגש, והתנהגות, אנו מספקים לו 'רמזים' שוטפים לא רק על "איך צריך עכשיו להתנהג ולהגיב...", אלא עוד קודם לכך, רמזים על "מה בדיוק אני אמור ו'צריך' להרגיש עכשיו? אנחנו לא תמיד מודעים להשפעה העצומה של התגובות שלנו, שמהוות מודל להתמודדות שלהם כשהם מגיבים ללחץ שלנו.

הלחץ שלנו כהורים עלול להציף את הילד ולהשפיע עליו, לפעמים אנחנו מרגישים שאין לנו כוח להכיל ולשאת מועקה לאורך זמן, זו לא אנוכיות לטפל בעצמינו קודם, זה תנאי הכרחי ליכולת שלנו להיות דמות מארגנת ומתווכת מציאות עבורם. הם תלויים בנו.

2. נהיה סלחנים כלפי לעצמנו, זה לא הזמן להרגיש אשם, אשמה מחלישה אותנו. גם אם אתם מאבדים את הכוח והיכולת לשים לילדים גבולות ולשמור איתם על שגרה, גם אם מאבדים סבלנות, רוצים להרפות, או לברוח... זכרו שלהרגיש כך, זה הכי טבעי בעולם! קשה מאוד ולפעמים גם בלתי נסבל, לתפקד תחת לחץ שנחווה כקיומי לאורך זמן וללא עוגן וודאי לגבי איך ומתי זה ייגמר.

גם אם לפעמים נדמה לנו שכולם מתמודדים טוב מאיתנו, אז אם זה מנחם, תהיו בטוחים שלרוב ההורים קשה לתפקד עכשיו בדיוק כמו לכם. מה לעשות? אנחנו במצב דחק. נקבל בחמלה וסלחנות את העליות והמורדות הנפשיים, שמשפיעים על התפקוד שלנו. 

                                                           
3. נטפל בעצמינו קודם! כמו הקלישאה המוכרת במטוס, זה נכון. הורה שמתפקד טוב יותר, הוא הורה שדואג לעצמו. תנסו לנוח, לאכול בצורה מספקת עם תשומת לב לשימור כוחות. אמנם עצם הדאגה לילדים והידיעה שאנחנו בתפקיד, מחזקת ונותנת תחושה של יעילות ומעש, אבל מי שדואג כל הזמן לאחרים, מתיש את עצמו ובסופו של דבר פוגע ביכולת שלו להיות שם בשביל הילדים.

אל תשפטו את עצמיכם אם אתם מרגישים מותשים מלהכיל ולהחזיק על כתפיכם את המציאות הזו לאורך זמן ובא לכם לבכות, או סתם לא לעשות כלום. מה לעשות? לפעמים נכון להתנתק קצת, צאו לטיול עם עצמיכם, קחו פסק זמן, כנסו להתקלח, לכו לישון, דאגו לשתות, לאכול, לנוח, נסו להתנתק קצת בעצמיכם מהחדשות. חשוב להבין שהטיפול בעצמיכם כבני אדם, הוא אנושי ומהווה גם מודל חשוב עבור הילדים.

4. נמנע משקרים גם אם הם לבנים, על אף הכוונה הטובה שמטרתה לגונן על הילד. הילדים מאמינים בנו ולכן נמנע גם מלספק להם הבטחות שווא, שאנחנו לא יכולים לעמוד מאחוריהן ועלולות לשבור את תחושת האמון שהם נותנים בנו. עדיף למתן מידע, או לא לספר הכל, מאשר להמציא שקר.  

למשל: "לא קרה שום דבר", זה שטויות, בכלל זה בארץ אחרת רחוקה מפה, "הכל יעבור תוך כמה ימים", "לנו לא יקרה כלום", "אבא ואחיך (שבמילואים), רק יצאו לפגוש חברים... הכל כמו תמיד" במקום שאנחנו לא נעזור להם להבין את המציאות. ילדים רגישים גם למידע לא מילולי, ילדים בכל גיל יזהו פערים של מידע ממקורות שונים (למשל טון דיבור והלך רוח כללי בבית, מול ממלל לא נכון), הם יטו להשלים את המידע מהדמיון וזה עלול להיות קשה ומבהיל מאוד, אפילו יותר.

עוד ב-

להתמודדות עם לחץ וחרדה: זה מה שיקבלו תושבי יהודה ושומרון

לכתבה המלאה

5. הכינו את הילדים לשהות בממ"ד, חשוב להימנע מיצירת פאניקה בזמן שצריך לפעול המהירות, ולכן הכנה מראש בצורה רגועה ונינוחה, עוזרת לתפקד בזמן אמת. איך? צרו מעורבות פעילה: הכינו ילדים למשמע האזעקה ולמה שיהיה כאשר ניכנס (שוב?) לממ"ד. "אנחנו נקשיב להוראות, נצא כעבור 10 דקות..." בקרו בו כשאין אזעקה, עצבו אותו יחד, תנו לילד לבחור מקום שבו ישב, או יישן, לבחור משחק / צעצוע, או חפץ אהוב שימתין לו שם כל הזמן, עם ילד קטן, בחרו בובה אהובה והנפישו (החיו) אותה לצידו: 'מיקי יכול להיות איתך? / לבוא איתך להתקלח? / לאכול / לשחק / לשבת איתך בממ"ד?

6. נקשיב בתשומת לב לרגשות ולמחשבות שלהם. למרות ההמלצה להיות מחוברים ככל שניתן למציאות מתפקדת, חשוב גם לאפשר למה שמתרחש בעולמם הפנימי לבוא לידי ביטוי. ילדים קולטים את המתח באוויר, לא נשאיר אותם לבד עם תחושות ומחשבות. עם זאת, חשוב להבין, שביטוי יכול להיות קל יותר לילדים באמצעים לא מילוליים בהתאם לגילם; כמו ציור ומשחק, לא צריך ללחוץ עליהם דווקא לדבר. תנו מקום והיו וקשובים לפחדים ולחששות שלהם, אל תבטלו אותם מתוך רצון לא להעצים, או "להכניס" כביכול נושאים רגישים לראשם.

זה שם וזה לגיטימי להרגיש פחד, כעס, בלבול, קושי להתרכז ודאגה, ייאוש וחוסר אונים. נכון שבעוד שילדי גן חיים באופן נורמטיבי את 'הבועה' הפרטית והיומיומית של עצמם ואת נושא הביטחון, הם מכירים בעיקר דרך סיפורים בימי שגרה על שוטרים, חיילים, מגן דויד אדום וכו', מולם ילדי ביה"ס יסודי, כבר מחוברים יותר למציאות חיצונית ולהשלכות שלה עליהם. הם שואבים את הביטחון וחוויית המסוגלות שלהם מהפידבק שהם מקבלים מהסביבה הקרובה. שוחחו, תנו להם תפקיד ואחריות.  

7. מה לגבי תסמינים גופניים של ילדים בחרדה? במצבי דחק, הגוף שלנו מגיב לפני השכל!
 זה קורה לנו, איך לא להם? תגובה גופנית אצל ילדים צעירים בפרט, היא אוטומטית ומהירה במצב דחק ולא עוברת דרך גלגלי השיניים של המחשבה המודעת וקורת לפני שהמוח יכול לתמלל רגשות. ילדים נוטים לפתח תסמינים גופניים כמו: כאבי ראש, דופק מואץ, הזעה, רגישות לקולות וקפיצה מכל רעש חריג, נשימה מהירה ותחושת מחנק וקשיי נשימה, בחילות, חוסר תאבון, בעיות  אכילה וכאבי בטן, בחילות וקשיי הרדמות והפרעות בשינה.                                                                                                          

מה לעשות? ניתן לגיטימציה לתגובות האלה, ונתמוך בילד מילולית ברגישות ("זה טבעי שאתה מרגיש עכשיו ככה, זה עוד מעט יעבור) ובעיקר נכון לטפל בבעיה גופנית באמצעות דרך שיש בה הגברת שליטה בגוף: למשל, מומלץ לבצע עם הילד, כמו מתוך משחק, תרגילי נשימה. נשימה איטית בקצב עם דגש על נשיפה בקצב איטי יותר, נספור יחד איתם... אפשר להזמין בובה / צעצוע מוכר שיעשה איתנו את משחק הנשימות. עם ילדים גדולים יותר, אפשר להציע תחרות, מי נושף החוצה לאורך הכי הרבה זמן את האוויר ששאף לריאותיו ונשאר אחרון הוא המנצח!

8. שלל מהתנהגויות מאתגרות, שכיחות עכשיו. אל תיבהלו! כמו מה? אובדן תאבון, או אכילה לא בריאה, חזרה (רגרסיה) להתנהגות מוקדמת שכבר הושגה בה עצמאות, או גמילה כמו: בקשה שילבישו, ינעלו ויאכילו אותם כקטנים, גמגום, דיבור מתיילד, הרטבת לילה, מציצת אצבע, תהליך הרדמות ממושך ודרישה שתשבו לידם, צורך במגע מתמיד, שינה קלה, או רצון לישון אתכם במיטה, סירוב להתקלח, גריה קלה מכל טריגר פנימי או חיצוני (שלא תמיד אנחנו יודעים לזהות במדויק), בכי והצמדות יתר להורים (clingy), סירוב להיפרד / להישאר עם סבתא למשל, כשאתם חייבים לצאת ועוד.

בואו נזכור גם שיש ילדים רבים שלא נמצאים עכשיו פיסית בביתם, עם חלקי משפחות סבתות, הורים / אחים רבים מגויסים. כל התנהגות חריגה, או מאתגרת אצל ילדים בימים אלו, היא תגובה נורמליות לחלוטין לכך ששגרת החיים שקרסה להם בבת אחת והיא טבעית לגמרי במצבים של דחק, שבהם הילד מחפש עוגנים של ביטחון.

מה לעשות? הכי חשוב לא להיבהל מהן! דבר שני ולשדר ביטחון ויציבות עד כמה שניתן, לנסות לייצר שגרת חיים מתפקדת, לגלות אמפתיה למה שמפחית אצל הילד את המתח. לצד חשיבות השמירה היחסית על הרגלים בשביל לייצר שגרה בתוך המצב החדש, ננסה לגלות יותר גמישות עכשיו ולזרום עם תופעות שעלולות להטריד אתכם לטווח הארוך. עדיף לייצר חווית ביטחון עכשיו ופחות לחשש משבירת הרגלים לתמיד, או חלילה מזה שהילד יסגל התנהגויות לא רצויות ויהפוך למפונק.

אין טעם לכעוס, לנזוף, או להוסיף לחרדות גם עימותים ומאבקי כוח. כולנו מבינים שזה לא זמן רגיל ולכן ננסה לזרום עם מתוך כמה שפחות התעמתויות מיותרות בנוסף על המצב הקיים. ננסה להימנע מכעס, זלזול, העלבה, או מתן תשומת לב מיוחדת להתנהגות,  לחליפין, ככל שנחזק ביטחון, חום ואהבה, הבנה ודאגה לצרכים הפיסיים הכי בסיסיים בצורה מאורגנת ומסודרת, נייצר יציבות ושגרת סדר יום עד כמה שניתן, מתוך אמון וגאווה בילד על הצלחותיו, ההתנהגויות הללו יפחתו.

כותבת המאמר הינה ד"ר נטע ברנסקי, פסיכולוגית המתמחה בילדים, האקדמית גורדון