מערכת היחסים שבין הבנקים הישראלים לבין הממשלה היא סיפור אהבה ארוך שנים שעל אף טרוניות רבות מצד הציבור הישראלי ועל אף הנזקים הכבדים שמחוללת מערכת הבנקאות למשק הישראלי נותרו היחסים חזקים, אוהבים ותומכים מתמיד. הלוואי על כל הזוגות בישראל אהבה כה עזה ובעיקר מסירות והגנה זה על האינטרסים של זה. רבים מכם לבטח שואלים כעת על מה אני מדבר?

ובכן, מערכת הבנקאות הישראלית היא אחת המערכות הכי לא תחרותיות במערב. חוסר תחרות מביא לצמצום משמעותי של היקף האשראי כדי לייצר מחסור שישמש בסיס למחירים מופרזים. אכן, עסקים קטנים והציבור הרחב סובלים מרמות מחירי אשראי גבוהות מאוד, ממרווח בנקאי בין ריבית החובה על ההלוואות לריבית הזכות על הפיקדונות גבוה מאוד, מתנאי אשראי כבדים (נוסף על הריבית הגבוהה האשראי מתאפיין במשך חיים ממוצע קצר ובעודף גבוה של ביטחונות על סיכון) ומהעמקה של אי השוויון במשק. מחקרים רבים מצביעים על קשר מובהק שבין חוסר תחרות בנקאי, הכבדת תנאי אשראי והגדלת אי השוויון בין משקי הבית לבין עצמם וכן בין חברות גדולות (הנהנות מתנאים משופרים) לבין עסקים קטנים. 

מאחר שאין עסק שאינו נדרש לאשראי וכמעט שאין משפחה בישראל שלא לוקחת משכנתא או לוקחת הלוואה או מפקידה פקדון אזי הנזק של המערכת הלא תחרותית הזו עולה על נזקו של כל ענף לא תחרותי אחר. פסטה אפשר להחרים. בנק אי אפשר. 

והנה, על אף ששורה ארוכה של וועדות ציבוריות (האחרונה שבהם וועדת שטרום) כמו גם מומחים בישראל ובעולם המליצו להגדיל את מספר הבנקים הפועלים בישראל כאמצעי מרכזי להגברת התחרות הרי הממשלה הרחבה (בנק ישראל, משרד האוצר ורשות התחרות) ובתי המשפט פעלו לאורך השנים כדי לחזק ולבצר את מעמדם של הבנקים. היינו, לא זו בלבד שהם לא פעלו כדי להגדיל את התחרות אלא שפעלו כדי לצמצם אותה עוד יותר.

כך, בשנים האחרונות הרשתה הממשלה לשישה בנקים להתמזג ולהפוך לשלושה בלבד. בנק דיסקונט בלע את בנק דקסיה. הבנק הבינלאומי בלע את בנק אוצר החייל. בנק מזרחי טפחות בלע את בנק איגוד. המיזוג האחרון היה מרגיז במיוחד. מזרחי טפחות נחשב בפרמטרים חשובים כבנק הכי יקר במערכת הבנקאית. בנק איגוד נחשב כבנק הכי זול ומעורר תחרות בשורה של מוצרים חשובים. למשל, ריבית זכות על יתרת העו"ש. מה ההיגיון לאשר מיזוג בין הבנק הכי יקר לבנק הכי זול ועוד בשעה שאנו נדרשים להגדיל את מספר הבנקים? 
 

עוד ב-

הניסוי שמוכיח: הישראלים אדישים לבעיית יוקר המחיה | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

לא זו בלבד שהמיזוג אושר אלא שרשות המיסים פעלה ערב המיזוג להרחיב את הפטור ממס על מיזוגים (עוד פטור לא הגיוני לחלוטין! מדוע לתת פטור ממיסים למיזוגים במדינה הכי לא תחרותית במערב? ועוד לבנקים?) כך שהמיזוג בין מזרחי לאיגוד יקבל פטור ממס. איך יתכן שהכנסת מאשרת בשלוש קריאות תיקון לחוקי המס המקנה פטור למיזוג ימים אחדים לפני שהמיזוג הוכרז? לפקידים ולפוליטיקאים הפתרונים. 

ברם, גם בתי המשפט לא טמנו ידם בצלחת. בית הדין לתחרות אישר את המיזוג בין בנק מזרחי לבין בנק איגוד בטענה כי הוא לא רואה פגיעה בתחרות הנובעת מהמיזוג. יתכן שבית המשפט היה ציני. מאחר וממילא אין תחרות אזי עוד מיזוג לבטח לא יפגע במה שמלכתחילה אין. הזיה. 

בינתיים ממשיכים דוברי הממשלות השונות (שידם של פקידי האוצר ממשיכה לנענע בהם) לספר לנו אגדות על תוכניותיהם להגדיל את התחרות. אלף כבאים לא יצליחו להשתיק את מפריחי הכזבים הללו. בפרט, כאשר הפתרון היחיד לבעיית התחרות בבנקאות הקמעונאית הוא מיזם PPP בין הממשלה המחזיקה בתשתית הסניפים והלקוחות של בנק הדואר לבין קבוצה בנקאית חדשה (ומוטב זרה) שתזכה במכרז להפעלת התשתית לטובת הקמת בנק קמעונאי חדש. כמו שהקמנו את כביש חוצה ישראל ואת כל מתקני ההתפלה בשיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לבין המגזר הממשלתי כך צריך להקים בנק חדש. שיתוף פעולה ממשלתי ופרטי כאשר כל אחד תורם את חלקו. הממשלה את מערך הסניפים, ציבור הלקוחות והמותג הממשלתי האמין והזול. קבוצה פיננסית פרטית את ההון, הידע והתפעול. ביחד ננצח זו לא רק סיסמה למלחמות. רק שיתוף פעולה אמיתי בין הממשלה לבין הסקטור הפיננסי הבינלאומי יכול להכריע את מערכת הבנקאות המנוונת שלנו. 

איך אני יודע? כי בצורה זו או דומה לה הפכו בנקי הדואר לבנקים קמעונאים חשובים בכל מדינות המערב. רק ישראל נמנעת מכך (למען הדיוק, בעת כהונתי כחשב הכללי כבר התחלתי במכרז דומה אך ראש הממשלה אהוד אולמרט עצר את השלמתו). מדוע איש באוצר או בממשלה לא מרים את הכפפה? כבר אמרתי לכם. יש ביניהם סיפור אהבה וגם דלת מסתובבת של פקידים, תפקידים, הלוואות למפלגות, לוביסטים ועוד שלל עזרים לביסוס האהבה הרב דורית הזו! 

הכותב: פרופ' ירון זליכה, ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית