רבות מדובר בשנים האחרונות על יוקר המחיה כמו גם על חוסר היעילות והבזבוזים הרבים מספור בתקציב המדינה. אלו אכן שניים מחסמי הצמיחה המרכזיים שמקשים על המשק הישראלי, מדכאים את הצמיחה בו כבר שנים רבות ותורמים משמעותית לעלייה הבלתי נפסקת במחירי הדיור. דנתי בנושאים אלו במספר רב של מאמרים, כמו גם בראיונות ובפודקאסטים.

במאמר זה ברצוני לדון בסוגיה שכמעט ולא מוזכרת בתקשורת והיא העיוותים המשמעותיים במערכת המיסים שלנו שהממשלה הנוכחית הוסיפה עליהם מהיקב ומהגורן. עיוותים אלו מהווים חסם צמיחה שלישי שפוגע במיוחד בעסקים הקטנים שהם מנוע הצמיחה הכי חשוב של כלכלת ישראל.

ככלל, מערך המיסים נשען על שני רכיבים. מיסים ישירים אל מול מיסים עקיפים. בעקרון מיסים ישירים ממסים את הרווחים מיד עם היווצרותם. כך, אנו משלמים מס הכנסה (וכן ביטוח לאומי ומס בריאות שהם אותה הגברת בשינוי אדרת) על שכר העבודה שלנו מיד עם קבלת השכר וזאת אף בניכוי מראש. כך, החברות משלמות מס חברות (ובהמשך מס על הדיבידנד כאשר הן מחלקות את הרווח לבעליהן) שמחושב אמנם בתום שנת המס אך משולם בגינו מקדמות שוטפות במהלך השנה. גם מס רווחי הון משולם בעת מימוש הרווח כאשר מממשים את הנכס בגינו נוצר הרווח.

בניגוד למיסים ישירים החלים על רווח, מיסים עקיפים חלים על הוצאה או על שימוש. מס ערך מוסף חל באופן אחיד כמעט על כל הוצאה שאו מוציאים (יוצא מן הכלל בולט הוא הוצאה על פירות וירקות). ארנונה חלה על השימוש בדירה. בלו על דלק חל בעת רכישת הדלק. מכסים חלים בעת רכישת סחורות מיובאות. אם לא נרכוש אז גם לא נשלם את המס.

הבחירה בין הטלת מיסים ישירים לבין הטלת מיסים עקיפים נשענת על מגוון של פרמטרים ושיקולים. אחד הבולטים הוא ההשפעות השליליות שגורמים המיסים השונים לפעילות הכלכלית. למעשה, כל מס גורם לנזק. לפיכך, חשוב לגבות מס רק בעבור מימון הוצאה ציבורית שעומדת באחד משלושת הקריטריונים הבאים:

* השקעה הנושאת תשואה למשק בשיעור העולה משמעותית על הנזק ולדוגמא השקעה בתשתיות או בחינוך.
* הוצאה שאין למשק כל ברירה אלא לממן אותה דוגמא הוצאות הביטחון.
* הוצאה שיש לה תועלת חברתית המצדיקה את הנזק ולדוגמא קצבאות הנכים והקשישים. 

התפיסה המקובלת היא כי עד גבול מסוים פוגעים המיסים הישירים בצמיחה יותר מהפגיעה של מיסים עקיפים.

מס הכנסה מקטין את הרצון לעבוד. זאת ועוד, במדינות מערביות כישראל מס ההכנסה הוא פרוגרסיבי. היינו שיעורו הולך ועולה ככל שההכנסה עולה. בישראל הגיע השיעור השולי אף לרמה הגבוהה של 50%. אדם שוקל האם בשיעור מס כה גבוה כדאי לו לעבוד שעות נוספות או לטרוח בהגדלת הכנסתו ככל שהיא כרוכה במאמץ דוגמת חיפוש עבודה במיקום גיאוגרפי רחוק יותר או השקעה נוספת בשיפור ההון האנושי שלו. כתוצאה מכך, עובדים עלולים להעדיף פנאי על פני עבודה בשיעור גבוה יותר מהעדפתם ללא מס או בשיעורי מס נמוכים יותר.

מס חברות מקטין את הרצון להשקיע כיוון שהוא מקטין את התשואה על ההון שמפצה על הסיכון שלוקחת החברה בעת השקעתה בגורם ייצור חדש. מיסים ישירים פוגעים בתשואה שרואה בפניו יזם ולכן פוגעת בשיעור היזמות שהיא חיונית לצמיחה.

מנגד, מיסים עקיפים לא פוגעים ברצון לעבוד או ברצון להשקיע מאחר שהם כביכול ניטרליים בהשפעתם על התשואה להון או להון האנושי. על רקע זה, משרדי אוצר בכל רחבי העולם מעדיפים להעלות מיסים עקיפים על פני העלאת מיסים ישירים. מעבר לכך, מיסים עקיפים נוחים מאוד לגבייה ועלות המערכת הכרוכה בגבייתם נמוכה יותר.

בישראל הביא משרד האוצר עד הקצה את השיקולים הללו. משקל המיסים העקיפים ביחס למשקל המיסים הישירים בישראל הוא הגבוה במערב. ברקע לכך, טמונה גם מדיניות הטבות המס הישיר הנרחבת לחברות הגדולות שלא מקובלת בשיעור כה עצום במדינות המערב. החברות הגדולות בישראל משלמות מעט מאוד מיסים ישירים. כתוצאה מכך, נדרש מי שימלא את החסר ובפרט המיסים העקיפים. לכן, גם המונה של הכנסות המיסים העקיפות עולה וגם המכנה של הכנסות המיסים הישירים יורד והתוצאה יחס מאוד גבוה של מיסים עקיפים לישירים.

אולם, כפי שהדגשתי בתחילת המאמר יש גבול לכל תעלול. מיסים עקיפים מייצרים עיוות גדול מאוד בהקצאת המקורות במשק. זאת, מאחר שהם לא מקזזים (או מקזזים בצורה חלקית) הוצאות ובפרט הוצאות שכר. כך, נפגעים מאוד ובאופן לא שוויוני העסקים הקטנים שמשקל הוצאות השכר שלהם בסל התשומות הוא גדול מאוד. זאת ועוד, למיסים העקיפים יש השפעה שלילית מאוד גדולה על אי השוויון ועל רמות העוני. מאחר שמשקל הצריכה הפרטית בהכנסה עולה ככל שההכנסה נמוכה יותר יוצא שעניין משלמים מס עקיף בשיעור גבוה יותר מהכנסתם מאשר אנשים אמידים יותר. ולבסוף, ואולי הכי חשוב לצמיחה, מדינה שמתאפיינת כישראל בשיעור צריכה פרטית נמוך מדי (כ-50% מהתוצר אל מול כ-59% בממוצע לא משוקלל במדינות G7 וכ- 62% בממוצע משוקלל) נפגעת במימוש פוטנציאל הצמיחה הטמון בצריכה הפרטית שלה. זה בדיוק המצב בישראל.

לסיכום, הטבות המס האדירות המוענקות בישראל לחברות גדולות (שאין להן אח ורע במדינות מערביות, שלא רק שמעניקות הרבה פחות הטבות אלא שגם את ההטבות המופחתות הן הולכות ומצמצמות) לצד הבזבוזים המפליגים בתקציב המדינה הביאו את האוצר להכביד את ידו על נטל המס לעסקים קטנים, לשכירים ולצרכנים באופן שפוגע מאוד בצמיחה במשק. גם הנטייה של האוצר להמציא שוב ושוב מיסים משונים שלא קיימים בשום מדינה מערבית אחרת (החוק המחייב חברות, בעיקר קטנות, לחלק דיבידנדים הוא דוגמא רעננה מהעת האחרונה) וכן האצבע המאוד קלה על הדק המיסים הביאה לציפיות מיסים עולות, הפוגעות אף הן בצמיחה.

תיקון עיוותי המיסים ימשיך להמתין לעתיד לבוא. אולי לממשלה הבאה בתקווה כי גם זו לא תכזיב כקודמותיה. אם נשכיל סוף סוף להסיר את עיוותי המיסים ישתחרר מנוע צמיחה רב עוצמה אשר בשנים 2003 – 2007 הביא אותנו לצמיחה הכי חזקה בתולדותינו.

עוד ב-

המונופולים לא יפסיקו להעלות עוד מחירים ולדרוס את כולנו | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

* הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית