הניצחון הישראלי המדהים במלחמה עם איראן, לצד ההכרעה המפתיעה לא פחות של חיזבאללה, הראו עד כמה חשובה היא היוזמה. הפאסיביות הביטחונית שאפיינה את ישראל במשך שנים רבות הביאה להיווצרותם של צבאות טרור בקרבה שלא תיאמן ליישובינו כמו גם לצבירת ביטחון עצמי מופרז של איראן וגרורותיה שעודד אותם לנהוג כבריון שכונתי חסר מעצורים.

איראן הכושלת, שאינה מסוגלת לספק מים לתושביה, לעצור את האינפלציה או את התמוטטות הריאל האיראני, ראתה את עצמה כאילו היא מעצמה אזורית. ואילו את ישראל ראה כל מצורע וזב חוטם במזרח התיכון כנמר של נייר. הפאסיביות של ישראל היא שהביאה לאסון של ה-7 באוקטובר. משעה שלקחנו היוזמה לידינו הכינו שוק על ירך את כל אויבינו. כל פעם שלקחנו יוזמה הצלחנו להראות קבל עם ועולם מיהו עם כלביא ומי הם הנמרים של הנייר.

גם ברצועת עזה לאורך עוד מעט שנתיים של מלחמה אנו חשים שוב ושוב את מחיר הפאסיביות. כאשר אנו מדשדשים ברצועה אנו סופגים הרוגים ללא תכלית ואת החטופים לא משחררים. ואילו כאשר אנו מציבים מטרות ברורות ונלחמים אנו משיגים גם דחיקת האויב וגם שחרור חטופים.

אך בעוד שברמה הביטחונית לקחנו סוף סוף את היוזמה לידיים הרי בתחום הכלכלי נותרנו פאסיביים ואת המחיר אנו משלמים כולנו ובפרט הגיבורים הצעירים שלנו. הממשלה חייבת להבין כי היא אינה נלחמת בשבע חזיתות אלא דווקא בשמונה חזיתות. אך דווקא בחזית השמינית, היא החזית של יוקר המחיה והדיור, אנו ממשיכים לשמור על הפאסיביות המסוכנת שלא לומר על עצימת עיניים.

יש לנו למעלה ממאה מונופולים ויבואנים בלעדיים, עוד לפני שספרתי את הבנקים והאוליגופולים בתחומי התקשורת, הדלק והחשמל. למעלה ממאה ואף אחד מהם לא מתכוון להיעלם. הם גם לא יחלשו מעצמם. הם אפילו לא יפסיקו להעלות עוד מחירים ולדרוס עוד את כולנו. אם עוד לא הבנתם אזי אין להם אלוהים.

הם לא עצרו בשיא המלחמה. הם לא עצרו גם כאשר פחתו עלויותיהם (למשל כאשר הדולר ירד או כאשר רפורמת מה שטוב לאירופה טוב לישראל הצליחה להקל על עלויות היבוא שלהם). הם לא עצרו בתקופת ממשלת השינוי כביכול והם לא עצרו בתקופת ממשלות נתניהו. הם לא עצרו כאשר שרי האוצר היו מיש עתיד, מהליכוד, מישראל ביתנו או ממפלגות אחרות. לכל היותר הם הציעו עוד עבודה לפקידים ולפוליטיקאים בדימוס שיבואו לקשט את ההנהלות ואת הדירקטוריונים שלהם.

זו לא פרשת קטאר גייט שבמסגרתה כביכול נטען כי אויבתנו קטאר שכרה שירותיהם של אישים המקורבים למערכת. זו פרשת הון שלטון על סטרואידים שבה כל המערכת עוצמת עיניים במשך שנים על שנים כדי שחלילה המפרסמים של ערוצי התקשורת המסחרית לא יכעסו.

בנימין נתניהו לימד אותי פעם משפט חכם. מי שיושב על העץ לא ממהר לנענע אותו. אמר והפנים. הוא וחבריו למערכת הפוליטית הנוכחית טפסו כל כך גבוה על העץ שאין הם מעזים לגלות יוזמה ולהתחיל לנענע אותו. את המחיר משלמים הצעירים הגיבורים שלנו ששבים מהמלחמה ורואים איך הם נלחמו כדי לשמור על מדינה שמונהגת על ידי אנשים שלא רואים אותם ממטר.

עוד ב-

האם הכלכלה פורחת או שמא היא שוקעת? | פרופ' ירון זליכה

לכתבה המלאה

ומה המסקנה? אין מנוס והצעירים הגיבורים והגיבורות שלנו יצטרכו להילחם בעצמם בחזית השמינית. במקום להתייאש, במקום לכעוס, במקום חלילה לעזוב את הארץ. במקום כל הגישות הפאסיביות הללו יש לאמץ את הגישה היוזמת והמצליחה. להילחם על הבית!    
*הכותב הוא ראש ביה"ס לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים בקריה האקדמית אונו ויו"ר המפלגה הכלכלית.