כריזמה היא מתנה אדירה, אפילו במובן המילולי. פירוש המילה 'כריזמה' מיוונית היא "מתנת חסד". בעברית החדשה, אמורים להשתמש במילה "קיסמה" אבל אף אחד לא יבין אתכם, אז אל תנסו. 

"כשעזר ויצמן היה אומר לך 'לך לעזאזל' היית הולך לשם בשמחה", ניסה להסביר פעם טייס את סוד קסמו של המפקד האגדי שלו שסחף אחריו רבים כל כך. אין ספק, לגרום לגידוף שישמע כמו ברכה, זה באמת קסם.

מה קורה כאשר אנחנו נדרשים לברך אחד את השני? כאן אין צורך בשום קסם, הרי לא עולה כסף להוציא מילים מהפה, קלי קלות. דווקא בגלל זה, החשש כאן הוא הפוך. כלומר, שהמילים יהיו ריקות מתוכן, כמו שכתב דוד המלך: בְּפִיו יְבָרֵכוּ, וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה.

לכן, אנשים כנים יעדיפו לא לברך, עדיף לשתוק מאשר לשקר וכאלה היו הכהנים שנדרשו לעבוד בבית המקדש, מקום אליו כל העם נושא עיניים ואין שם מקום לטעויות עד לרמה שאפילו הכוונה שלהם הייתה חייבת להיות סוּפֶּר מדויקת, משום שאם כהן הקריב קרבן והמחשבה שלו שוטטה במקומות אחרים, הקורבן פסול. לך תספר לאומלל, שסחב כבש כל הדרך עד לירושלים כדי לקיים מצווה, שעליו למצוא קורבן חדש כי בראש שלך פתאום צצה מחשבה על המינוס בבנק.

בשמו של המהר"ל מפראג קראתי, שאחת הסיבות שהם נקראו בשם 'כהנים', היא על שם חובתם להיות כנים, לכן בטבעם הם היו אנשים עזי פנים, ישירים מאוד אם תרצו. אם פגשת כהן בסיום משמרת במקדש, אל תצפה למחמאות, הוא יגיד לך בדיוק מה הוא חושב עליך.

דווקא בגלל זה ודווקא מהם, ביקש אלוקים לברך את עמו ישראל. כי כאשר הם יברכו, הם יתכוונו לכל מילה, הם לא מכירים אופציה אחרת, לכן נוסח ברכת הכהנים כוללת 15 מילים בדיוק, בגימטריה 'אהבה' ועד כדי כך שהם מתחייבים בפומבי "לברך את עמו ישראל באהבה".

ככל שאדם מתעלה בקודש ומקפיד על קלה כבחמורה, הנטייה הטבעית שלו היא להחיל את הקפידה האישית שהוא תובע מעצמו גם על הסביבה שלו, הילדים, האישה, התלמידים.

עוד ב-

לקראת שבת: כדי להיכנס לגן עדן עלינו לשלם מחיר עצום

לכתבה המלאה

זה בדיוק מה שברכת הכהנים מזכירה לנו, שכל מטרת הדיוק הפנימי היא לא כדי להפוך לסיוט בשביל האנשים סביבנו. להפך, זה נועד רק כדי שנהיה מסוגלים לברך את סביבתנו באמת מכל הלב, באותו דיוק מופלא שאנחנו מנסים ללטש בה את האישיות שלנו על פי אמות המידה של אלוקים, המברך את עמו ישראל - באהבה.