תשעה באב הוא יום האבל הלאומי והדתי הקשה ביותר בלוח השנה העברי. מדובר ביום תענית שנועד לציין שורה ארוכה של טרגדיות היסטוריות שקרו לעם היהודי לאורך הדורות, כאשר במרכזן עומד חורבן בית המקדש הראשון והשני. על פי המקורות, עקב אירועים אלו נקבע היום כזמן של אבלות מרוכזת, תפילה וחשבון נפש קולקטיבי.

הסיבה המרכזית לצום נשענת על חמישה אירועים היסטוריים קשים שארעו בתאריך זה לפי המסורת וההיסטוריה היהודית.
ראשית, נגזר על דור המדבר שלא להיכנס לארץ ישראל בעקבות חטא המרגלים. שנית, בשנת 586 לפני הספירה, החריב נבוכדנצר מלך בבל את בית המקדש הראשון. כ-650 שנה לאחר מכן, בשנת 70 לספירה, החריבו הרומאים בפיקודו של טיטוס את בית המקדש השני. בנוסף, בתאריך זה נכבשה מצודת ביתר ונפל נשיא המרד שמעון בר כוכבא, ושנה לאחר מכן הרסה המלכות הרומית את שטח המקדש והעיר ירושלים.

מבחינת מנהגי הצום, תשעה באב נחשב לצום חמור המתחיל משקיעת החמה ועד לצאת הכוכבים למחרת, ונמשך כ-25 שעות. במהלך יום זה חלים חמישה איסורים מרכזיים, איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה בשמן או בקרמים (אסור להתבשם גם), איסור נעילת עור, ואיסור תשמיש המיטה. המטרה באיסורים אלו היא לנתק את האדם מנוחות חומרית ולמקד אותו באבל על החורבן.

לצד איסורי האכילה והרחיצה, נוהגים בתשעה באב מנהגי אבלות ייחודיים נוספים בבתי הכנסת ובין אדם לחברו. בערב הצום ובמהלך הבוקר יושבים על כיסאות נמוכים או על הרצפה, מעמיטים באור, ואינם מברכים לשלום. בבית הכנסת קוראים את מגילת איכה ואומרים קינות פיוטי אבל מיוחדים העוסקים בסבל שהיה מנת חלקו של העם היהודי לאורך התקופות.

עוד ב-

טל טיטו על צום תשעה באב: "אף אחד לא צריך להרגיש רגשות אשם"

לכתבה המלאה

מנהגי הצום מתחילים עוד לפני כניסתו במסגרת "סעודה מפסקת", אותה אוכלים ביחידות ונהוג לאכול בה מאכלים פשוטים כמו ביצה קשה הטבולה באפר. הצום מסתיים למחרת בערב עם צאת הכוכבים, ולאחר ערבית עורכים הבדלה ומותרים באכילה. עם זאת, מנהגי אבלות מסוימים, כמו הימנעות מאכילת בשר ושתיית יין, נמשכים לרוב עד חצי יום עשירי באב, מאחר והשרפה במקדש המשיכה לבעור גם ביום זה.