מנסה להפוך את הקערה על פיה: עדי קייזמן לא מוותר. אתמול (שלישי) הוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטת המחוזי לחייב אותו לשלם כ-11.3 מיליון ש"ח לרני רהב, בנוסף ל-150 אלף ש"ח בגין הוצאות משפט.

לפי דה מרקר, קייזמן תוקף בערעור את פסק הדין ואת ההתנהלות במהלך הדיון המשפטי, לרבות ארבע החלטות שקיבל בית המשפט. לטענתו, התנהלות זו גרמה ל"פגיעה אנושה בזכויות יסוד חוקתיות", והובילה לכך שנמנעה ממנו האפשרות להציג ראיות חיוניות — לדבריו, באשמת ייצוג לקוי מצד עורכי דינו הקודמים, שנכללים בערעור כמשיבים פורמליים: גלעד ליפקר דגן וערן כחלון.

רהב, איש יחסי הציבור המוכר, טען בתביעה שהגיש ב-2022 כי קיבל העברת זכויות מגורם שלישי — חברו הקרוב, איש העסקים ברוך איבצ'ר, המתגורר בפרו — הנוגעות להלוואה של 2 מיליון יורו שהוענקה לקייזמן בשנת 2018. בנוסף ליתרת ההלוואה, תבע רהב גם פיצוי מוסכם בגובה 250 אלף יורו וריבית.

קייזמן עזב את ישראל באפריל 2020, ועבר עם אשתו, הדוגמנית אסתי גינזבורג, וילדיהם ללוס אנג'לס.

בפסק הדין שניתן במרץ האחרון, דחתה השופטת מיכל עמית-אניסמן את כל טענות ההגנה של קייזמן. היא קבעה, בין היתר, כי ההתכתבויות בין קייזמן לרהב מגלות שהוא לא הכחיש את קיומו של החוב בזמן אמת, ואף דיווח לרהב מדי פעם על ניסיונות להסדירו. לדבריה, נוכח הראיות והמסמכים שהוצגו, "הוכח במידה הנדרשת כי רהב הוא בעל זכות התביעה כלפי קייזמן לפי הסכם ההלוואה". בית המשפט קיבל את חישובי התביעה, ודחה את הדרישה לכלול את אשתו של קייזמן כנתבעת.

בערעור נכתב כי בית המשפט נמנע מלבחון את טענות קייזמן על רשלנות בייצוג המשפטי שקיבל בתחילת הדרך. עוד נטען כי אם לא היה נאסר עליו להציג ראיות, היה קייזמן מוכיח כי "רהב הודה בעצמו שאין לו זכות לקבל את החוב", בין היתר באמצעות תכתובות וואטסאפ ומסמכים נוספים. הוא טוען כי הוצגו בדיון ראיות לכך שהתביעה מבוססת על יסודות כוזבים, אולם השופטת סירבה לקבלן.

בנוסף, תוקף קייזמן את ההנחה שלפיה לא חלה כל הגבלה על ההמחאה שקיבל רהב מאיבצ'ר, וטוען כי רהב לא היה יכול לרכוש את הזכות להלוואה, שכן שימש — או היה עתיד לשמש — כבורר מוסכם במקרה של מחלוקת, מה שמעמיד את מהות ההמחאה בספק.

עוד ב-

שולי רנד מתוודה בראיון נטול כפפות: "הגוף מדבר. דברים מדברים"

לכתבה המלאה

בתגובה לערעור, טען עו"ד צבי גלמן, פרקליטו של רהב לדה מרקר כי מדובר בניסיון נוסף להתחמק מחובות, לרבות לאחר פסיקה של בית המשפט המחוזי. "מטרתו היחידה של הערעור היא עיכוב אכיפת פסק הדין בארצות הברית ואולם גם זה לא יסייע והחוב ייגבה עד תום".