בית הדין האזורי לעבודה דחה לאחרונה תביעה לקצבת שארים שהוגשה על ידי אישה לאחר פטירת בעלה. המוסד לביטוח לאומי סירב להכיר בזכאותה בטענה כי בני הזוג חיו בנפרד במשך תקופה ארוכה מאוד לפני הפטירה, ללא קיום משק בית משותף או שיתוף כלכלי ממשי.

על אף שהשניים היו נשואים 46 שנים, נקבע כי המציאות בשטח היתה שונה מהצהרותיה של התובעת בכתב התביעה. התובעת ניסתה לטעון בבית הדין כי הפירוד הפיזי במגורים נבע מאילוצים רפואיים בלבד וכי היא דאגה לכל צרכיו של המנוח, כולל מזון, תרופות ותשלום הוצאות, עד ימיו האחרונים.

אולם, עדויות של מקורבים ושל בתם המשותפת חשפו כי הפירוד החל כבר בשנת 2004. ראיה מכרעת שהוצגה היתה דבריו של המנוח עצמו לחוקרי הביטוח הלאומי בשנת 2020, בהם הצהיר במפורש כי הוא פרוד מזה שנים ותיאר מערכת יחסים קרירה ומרוחקת שאינה כוללת שיתוף זוגי או כלכלי.

בפסק הדין נקבע כי גרסת האילוץ הרפואי היתה למעשה "סיפור כיסוי" לפירוד מבחירה שנמשך כ-19 שנים. השופטת הדגישה כי עזרה חלקית שניתנה למנוח בזמן מחלתו, כמו אספקת ארוחות או תשלום חשבון כבלים, אינה מעידה על ניהול חיי שיתוף או מאמץ הדדי לקיום משק בית.

עוד ב-

ביטוח לאומי בבשורה משמחת: הקצבאות ייכנסו לחשבונכם מוקדם מהצפוי

לכתבה המלאה

ככלל, קצבת שארים נועדה להבטיח הכנסה חודשית לאלמנים ויתומים של תושב ישראל ששילם דמי ביטוח, במטרה לשמר את רמת חייהם הכלכלית. את התביעה (טופס 7001) יש להגיש בצירוף אישור ניהול חשבון בנק, רצוי בתוך 12 חודשים מהפטירה כדי להימנע מהגבלת תשלומים רטרואקטיביים. הקצבה משולמת בכל 28 בחודש, ומומלץ לבדוק במקביל גם זכאות מול קרנות הפנסיה הפרטיות.