ברקע ציון שלוש שנים לטבח ה-7 באוקטובר, שורדת השבי דורון כץ אשר, שנחטפה לעזה עם שתי בנותיה הקטנות ושוחררה לאחר 49 ימים, התארחה בתוכנית הטלוויזיה "טאבו" בכאן 11 וסיפרה על הימים הקשים בשבי.

בשיחה עם חנוך דאום, סיפרה כץ אשר כיצד היא התמודדה עם הרעב הבלתי פוסק של בנותיה הקטנות ושיחזרה את רגעי השבר במהלך השהות בשבי. "לא היה לי יותר מדי מה לעשות חוץ מרוב הזמן להגיע להן: 'אין לי'. הן היו קמות בבוקר ובהתחלה לא היה לי מה להביא להן אז כבר התחלתי לשמור מיום קודם שיהיה לי מה לתת להן.

למחבלים לא הייתה חמלת יתר לילדים ובסוף אני פעלתי על אוטומט. התפקיד שלי היה להגן על הילדות שלי. אביב הייתה בת שנתיים וחצי ורז הייתה בת ארבע וחצי. הן עברו אירוע חטיפה מאוד ברוטלי. הן ראו את סבתא שלהן, את אמא שלי, נרצחת להן מול העיניים", שיתפה שורדת השבי דורון אשר כץ.
 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎כאן | תאגיד השידור הישראלי‎‏ (@‏‎kan_israel‎‏)‎‏

לאחר זמן מה בשבי, כץ אשר הבינה כי עליה לפעול למען הצלת הבריאות הנפשית של בנותיה הקטנות. "בסוף הבנתי, לא הבנתי אלא זו הייתה אינטואיציה, שאני צריכה להציל את הנפש שלהן ובעצם אמרתי להן שעכשיו אנחנו במקום טוב עם אנשים טובים ששומרים עלינו עד שנוכל לחזור הביתה. הרעים היו בשבעה באוקטובר והם (המחבלים) שומרים עלינו".

עוד ב-

בוגי יעלון: "מי שלא רצה לקח אחריות ולחקור - מעדיף לדאוג לגורלו"

לכתבה המלאה

בימים הראשונים בשבי, האם המוטרדת החלה להראות סימני מצוקה ולדאוג לחיי בנותיה. "אני זוכרת שהלכתי לשירותים, כדי שהבנות לא יראו, פשוט בכיתי. הן הבינו כי כשחזרתי הן שאלו אותי למה אני בוכה אז אמרתי שאני מתגעגעת. לא יכולתי לתפוס את זה שיכול להיות שהגורל של הילדות הקטנות שלי יהיה למות בעזה. על עצמי לא חשבתי, לא היה אכפת לי".