מהמנדט הבריטי ועד למנדט של ריבלין: מותגי המזון המלווים את הישראלים מקום המדינה

חברת "אחוה" – כור היתוך ישראלי

נוסדה: 1929
בעלים: יעקב מלאך
מיקום המפעל: ברקן (במקור תל אביב)
מספר עובדים: כ-235
התמחות: חלוה, טחינה גולמית, עוגיות ועוגות, סירופ לשתייה, חטיפי דגנים, ממתקים, מוצרים אורגניים ומוצרי מאפה
עובדה אחת שלא ידעתם: מוצרי החברה נמכרים גם באוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, מדינות ברית המועצות לשעבר, מדינות מערב אירופה וצפון אמריקה.

שורשיה של חברת "אחוה" נעוצים בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מה שהופך אותה לאחת מחלוצות תעשיית המזון בישראל. ארסנל המוצרים של החברה הוא רחב וכולל בין היתר מוצרי חלוה, טחינה גולמית, מוצרים אורגנים וללא סוכר, מוצרי מאפה, חטיפי דגנים, תרכיזים לשתייה ושלל ממתקים. נכון לשנת 2021, מייצרת חברת אחוה עבור למעלה מ-45% מהענפים המוסדיים בישראל –  לרבות כוחות הביטחון, חברות התעופה, חברות מזון והסעדה.

המנכ"ל והבעלים יעקב מלאך, החל את דרכו בחברה בראשית שנות ה-70 כפועל באגף הייצור במפעל ובנה את עצמו מלמטה. תוך זמן קצר קודם לתפקידי ניהול, וב-1974 כבר מונה למנכ"ל החברה. בשנת 1987 לאחר שהשתתף עם אחוה בתערוכת מזון בחו"ל, החליט מלאך לפתח את החברה ולהרחיב את פעילותה. מאז, חל זינוק משמעותי בשיעור הייצוא מסך המכירות של המפעל וכיום מוצרי "אחוה" נמצאים על מדפים של רשתות שיווק מובילות גם במדינות מעבר לים.

נקודת ציון משמעותית בתולדות החברה התרחשה ב-1998, עם כניסתה לתחום המזון הבריא והאורגני בישראל. בהתאם לכך, נוספו לפסי הייצור של המפעל מוצרי חלוה וטחינה אורגניים, טחינה משומשום מלא ומוצרים נוספים תחת החותמת של הארגון לחקלאות אורגנית.

שם החברה, "אחוה", בא לידי ביטוי בפסיפס העובדים בפסי הייצור ומרכזי האחסון, המאגדים גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, חילונים וחרדים, ערבים-ישראלים ופלסטינאים – כולם עובדים זה לצד זה תחת החזון וערכי החברה. ב"אחוה" מקפידים גם על שימור האופי המשפחתי של המותג כשארבעת בניו של יעקב השתלבו גם הם בחברה ומשמשים בה בתפקידי ניהול שונים.

מפעל אחוה שהוקם במחצית הראשונה של המאה הקודמת בדרום תל אביב צילום: באדיבות "אחוה"

"השחר העולה" – בזכות ההסבה המקצועית
נוסדה: 1950
בעלים: משפחת וידברג ומשפחת לבקוביץ'
מיקום המפעל: חיפה
מספר עובדים: כ-50
התמחות: ממרחים, קקאו, שוקולד, ממתקי נוגט
עובדה אחת שלא ידעתם: העיצוב של ממרח השוקולד "השחר העולה" לא השתנה לאורך כל שנות חייו של המותג

החיבור בין ממרח השוקולד המיתולוגי לבין דורות של ישראלים הוא רב שנים. תחילתו בשנת 1955, ומאז ועד היום לטעם ולמרקם הנוסטלגי אין ולא יהיה כנראה תחליף. את המפעל בו מיוצר הממרח ייסדה משפחת וידברג בשנות ה-50, תחת השם "שחר אחים וידברג", ובימיו הראשונים הוא עסק דווקא בייצור טחינה וחלוה. כבר בראשית דרכו משך המפעל את תשומת לבה של משפחה יהודית מיוחסת מגרמניה, משפחת לבקוביץ', שהחליטה בצעד מהיר להשקיע בו. מאז השתנה שמו למותג המוכר "השחר העולה", והמפעל החל לייצר דברי מתיקה לצד מוצרי שוקולד למאכל, אפייה ובישול.

מכיוון שבישראל של אותה התקופה היו לא מעט מפעלים ברוח דומה, חיפשו בעליו של "השחר העולה" את הטוויסט שיכבוש את הקהל הישראלי. לשם כך נשלח אלתר –  האח הצעיר מבין ארבעת האחים למשפחת וידברג – עד גרמניה בכדי ללמוד מקרוב את רזי הייצור והמרכיבים במפעלי השוקולדים המקומיים. לאחר השתלמות מקיפה ומתוקה, חזר אלתר ארצה ואיתו שורה של גילויים ותובנות. ואכן, "השחר העולה" החל לפתח סדרה חדשה של מוצרים. אך עדיין, משהו היה חסר.

היה זה רק במחצית שנות ה-50 שהתגבשה לה הנוסחה המנצחת המשלבת בין מתיקות מעודנת למרקם קרמי, שעשתה את ההבדל ושבתה את ליבם של חובבי המתוק בישראל. מאז, גם הטעם וגם העיצוב של "השחר העולה" נשארו כפי שהיו ביום בו יוצרו לראשונה, כשהממרח מלווה את הישראלים כבר קרוב ל-70 שנה.

השחר העולה. הטעם והעיצוב לא השתנו. צילום: שירי ויצנר 

פטי-בר – הנשנוש האולטימטיבי
נוסדה: 1925
בעלים: "אם החיטה" (רכשה את חברת "האחים גטניו")
מיקום המפעל: אזור התעשייה עטרות
מספר עובדים: כ-70
התמחות: מוצרי מאפה דוגמת עוגיות, בייגלה, מצות, קרקרים וקדאיף
עובדה אחת שלא ידעתם: החורים בעוגיית פתי בר מסמלים למעשה את צירי הזמן

קצת היסטוריה: עוגיית הפטי-בר הראשונה נאפתה אל אוויר העולם בשנת 1886 בצרפת על ידי לואי לה-פבר אוטיל. פירוש השם פטי-בר ((Petite Beurre בצרפתית הוא "חמאה קטנה" ומתייחס אל המרכיב הבולט בעוגייה. מאז הצגתה של עוגיית הפטי-בר, רבים ניסו להתחקות אחר צורתה וטעמה המיוחד - הן בצרפת עצמה והן מחוצה לה. העוגייה עצמה צברה לעצמה מוניטין חובק עולם בין היתר בזכות הוורסטיליות שהיא מציעה: גם כנשנוש האולטימטיבי לטבילה בכוס תה או קפה (תוך מאבק תמידי להצלת חצאי הביסקוויט מתחתית הספל), גם כקסטת פטי-בר מאולתרת וגם כבסיס לעוגת ביסקוויטים מרעננת. כך או כך, בכל צורה היא תמיד טעימה.

את ההיכרות של הפטי-בר לקהל הישראלי ערכו האחים אברהם ויצחק גטניו בשנת 1925, כשפתחו מאפייה קטנה בדרום תל אביב. כעבור חמש שנים, הועתקה המאפייה לרחוב זבולון. כאשר נוצר הצורך להרחיב את הפעילות ולייצר בקנה מידה גדול יותר, רכשו האחים קרקע באזור התעשייה בבני ברק ובשנת 1958 והקימו בה את המפעל שפעל מאז ועד לפני כשנה – אז  נמכרה חברת "האחים גטניו" ל"אם החיטה", שבבעלות משפחת קוקה, ולרשותה מפעל באזור התעשייה עטרות.

עוגיות הפטי-בר מגיעות בטעמים שונים ובאריזות שונות, אך לכולן אותה צורה קלאסית, שמאחוריה, כך מסתבר, מסתתרת לא מעט מחשבה: 4 הפינות של עוגיית הפטי-בר מסמלות את עונות השנה, ובכל עוגייה ישנם בדיוק 52 חריצים המסמלים את 52 השבועות שבשנה. כמו כן, קיימים חורים קטנים בכל עוגייה, 24 ליתר דיוק, ואלו מסמלים את מספר השעות ביממה.

ויסוצקי – ממוסקבה עד לגליל
נוסדה: 1935
בעלים: שלום זיידלר
מספר עובדים: 400
מיקום המפעל: אזור התעשייה בקדמת גליל
עובדה אחת שלא ידעתם: את הסניף של ויסוצקי בלונדון ניהל בעבר אשר צבי גינצבורג, המוכר גם כאחד העם, מראשי הוגי הציונות

קלונימוס זאב ויסוצקי, זה האיש שעומד מאחורי מותג התה המפורסם. בשנת 1849 הקים ויסוצקי מפעל לייצור תה במוסקבה, ומיד השמועה על איכותו של התה התפשטה בכל רחבי רוסיה והמדינות השכנות. כעבור שנים ספורות את שקיות התה האיכותיות של ויסוצקי כבר הכירו בכל יבשת אירופה. ויסוצקי שהיה איש יהודי ותומך נלהב ברעיון הציונות תרם מכספו באותם ימים למוסדות ציוניים ולאנשי רוח, ביניהם גם אשר צבי גינצבורג ("אחד העם") – שהפך למנהל השלוחה הלונדונית של ויסוצקי.

לישראל הגיעו שקיות התה של ויסוצקי באיחור אופנתי. זה קרה כאשר שמעון זיידלר (נצר למשפחת ויסוצקי) עלה ארצה ב-1935 והקים את בית ויסוצקי הראשון ברחוב אלנבי בתל אביב, שבהמשך עבר לפתח תקווה. ב-1957 נפטר שמעון זיידלר והחברה עברה לידיה של אשתו, אידה, שניהלה את ויסוצקי בישראל עד פטירתה ב-1979.

14 שנים חלפו מאז, ובנם של שמעון ואידה, שלום זיידלר, רכש את מניות החברה והפך לבעלים היחיד שלה. מאז ועד היום, ויסוצקי הרחיבה את מוצריה, חיזקה את סימן המותג שלה עם ה-W האדום המפורסם וביססה את מעמדה כמובילה גם בסקטור התה הירוק – המוצר שאחראי על 35% משיעור המכירות של החברה.

התפתחות החברה באה לידי ביטוי גם בהתרחבותה, כאשר ב-2005 השיקה ויסוצקי מפעל חדיש ומודרני בקדמת גליל. לאחרונה אף נפתח ה-TLAB, בית התה החדש של ויסוצקי, ברחוב החשמונאים בתל אביב - עוגן נוסף למותג שכבר עשרות שנים טובל בספלים ומאגים של כל בית בישראל.

משפחת ויסוצקי בתמונה שצולמה בפולין צילום: באדיבות ויסוצקי

מאפיית "ברמן" – על סבתא קרישא והצליינים
נוסדה: 1875
בעלים: יצחק ברמן
מיקום המפעל: ירושלים
מספר עובדים: כ-1,000
התמחות: לחמים, מוצרי קונדיטוריה
עובדה אחת שלא ידעתם: אבני הרחיים של טחנת הקמח הישנה של המאפייה השתמרו עד לימינו

מאפיית ברמן נוסדה אי-שם בשנת 1875 ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים על ידי משפחת ברמן. מנכ"ל המאפייה הנוכחי יצחק ברמן, ובני הדור השישי של המשפחה עובדים ומנהלים את המאפייה אשר מתמחה במגוון עשיר של לחמים על שלל סוגיהם: חלות, לחמניות, לחמים דלי קלוריות ומגוון עוגות ומאפים.

את אקורד הפתיחה למה שיהפוך עם השנים למותג מצליח סיפקה סבתא קרישא ברמן, שהחלה ב-1870 לאפות ולמכור עוגות דבש ולחם שחור עבור הצליינים שהגיעו ישראל – וזאת בכדי לכלכל את ארבעת ילדיה. לא עבר זמן רב ובתחילת 1880 הקימה המשפחה מאפייה קטנה ברחוב יפו, שבתחילת המאה ה-20 כבר הפכה למאפייה גדולה בשכונת מאה שערים. באותם הימים, אחד מארבעת בני משפחת ברמן, יהושע, סבו של המנכ"ל הנוכחי יצחק ברמן, בנה טחנת קמח באזור חוצות היוצר של ימינו אשר סיפקה את הקמח עבור המאפייה עד לימי מלחמת השחרור. שני אבני הרחיים של טחנת הקמח השתמרו במלואם, וב-2015 אף התקיים טקס חגיגי בנוכחות ראש העיר ירושלים דאז, ניר ברקת, להצגת "פסל אבני הרחיים" שבו נחרטה הקדשה לזכר סבא יהושע ברמן.

בתחילת המילניום צירפה אליה מאפיית את "ברמן" את מאפיית "ודש" מרמת השרון ואת מאפיית "לחם הארץ" מהרצליה - מהלך שהפך אותה למאפייה השנייה בגודלה בישראל. המאפייה מעסיקה כיום כאלף עובדים בסניפים הפרוסים מצפון ועד דרום – וממשיכה לייצר את הלחמים והמאפים הכה אהובים על החך הישראלי.