חיים יבין היה עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק, עורך וקריין טלוויזיה ורדיו ישראלי. יבין, מאנשי התקשורת המובילים בישראל וחתן פרס ישראל לתקשורת לשנת 1997, הלך היום (רביעי) לעולמו בגיל 93. 

כידוע, יבין כיהן כמנהל הטלוויזיה הישראלית. במשך שנים יבין שימש מגיש מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון, "מבט לחדשות", מאז שנכנסו שידור הטלוויזיה לישראל בשנת 1968 ועד שנת 2008. 

את דרכו בעולם התקשורת החל חיים יבין בקול ישראל. תחילה הוא שימש כמגיש חדשות ומגיש תוכניות בידור ומוזיקה. בשנת  1962 פתח את שידור "הגל הקל", שלימים הפך לרשת ב'.

בהמשך, הוא עבר למחלקה הדוקומנטרית של קול ישראל כעורך, כמפיק, כמגיש משדרי תעודה. לצד הכינוי "מר טלוויזיה" שהפך למזוהה עמו, יבין טבע את המונח "מהפך" שהפך למטבע לשון, במשדר הטלוויזיה שליווה את ליל הבחירות לכנסת התשיעית ב-17 במאי 1977. כזכור, באותו מועד ניצחה מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך. 

בין פועליו של יבין בטלוויזיה היו סדרות התעודה אותן ערך והגיש, ביניהן הסדרה "גחלת לוחשת" על מצבה של יהדות ברית המועצות לאחר נפילת הקומוניזם, סדרות על מערכות הבחירות לכנסת "נבחרים", "המהפך השני" ו"בין המהפכים" שסיקרו את הפוליטיקה ואת החברה הישראלית באותה עת וסדרה על ערביי ישראל בשם "תעודה כחולה". 

במהלך הקריירה הארוכה שלו, זכה חיים יבין בשורה של פרסים ותארי כבוד. בין היתר, הוענק לו פרס ישראל בתחום התקשורת ביום העצמאות בשנת 1997, פרס מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע ולטלוויזיה ביוני 2003, פרס מפעל חיים בכנס אילת לעיתונות בנובמבר 2008, ובשנת 2009 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כאן, תאגיד השידור הישראלי ספד לו: "כאן, תאגיד השידור הישראלי מביע צער עמוק עם לכתו של חיים יבין – מר טלוויזיה. קשה לדמיין פרק היסטורי בימיה של מדינת ישראל בדורות האחרונים, שיבין לא היה זה שתיווך אותו לציבור – הוא זה ששידר את מהדורת החדשות הראשונה בטלוויזיה, הודיע על המהפך הפוליטי והתקשה להוציא מפיו את המילים 'יצחק רבין מת', לאחר רצח ראש הממשלה – ואמר, כשקולו משתנק – "רבין אינו עוד בין החיים".

עוד ב-

בג"ץ בהחלטה דרמטית: בולם את חוק התקשורת של קרעי

לכתבה המלאה

"יבין, מחלוצי השידור הציבורי בישראל, מנהל ועורך חדשות, מגיש מהדורת "מבט" המיתולוגי, בימאי ויוצר דוקומנטרי מחונן, שתיעד ברגישות, באומץ ובאהבה – את החברה הישראלית על מורכבותה. הוא הותיר אחריו מסמכים תיעודיים, שהיו לפרקי היסטוריה טלוויזיוניים של ממש – מ"גחלת לוחשת" על יהדות ברית המועצות, דרך "הנבחרים" שסיקרה את מערכת הבחירות לכנסת בשנת 1981 ועד "תעודה כחולה" על מעמדם של ערביי ישראל. אנו מחבקים בחום את משפחתו עם לכתו של מי שהיה אבן יסוד של ממש בשידור הציבורי בישראל. יהי זכרו ברוך".