דעות

מיליון תושבים, בית חולים אחד – כך נראה הפער הרפואי בישראל

סורוקה משרת כמיליון מתושבי הדרום – אך נותר ללא מיגון. גם אחרי התרעות חוזרות וטיל איראני שפגע במבנה, ממשיכה הממשלה למשוך זמן. זה לא רק בית חולים, זה קו ההגנה האחרון שלנו. כשהוא קורס, כולנו קורסים

ח"כ יסמין סאקס פרידמן | 15/7/2025 9:09 1

ח"כ יסמין סאקס פרידמן (צילום ויקיפדיה/ מפלגת יש עתיד)

נולדתי בסורוקה, בבית החולים היחיד בנגב. זה היה בשנת 1973, באולם לידה גדול שהופרד בווילונות בלבד. שלושים ושתיים שנים אחר כך, ילדתי שם את בני, בדיוק באותו אולם – עם אותה צפיפות ועם אותן נשים שבוכות וכורעות תחת כאב הלידה, כשהפרדה אמיתית אין, רק וילון דק.

לא התלוננו. אולי כי התרגלנו, אולי כי הצוות הרפואי מפצה במסירות על מה שהמדינה אינה מספקת. לא התלוננו גם כשישבנו שעות במיון ילדים עם ילד חולה, או כשראינו את ההורים שלנו מאושפזים במחלקות עם שירותים משותפים במסדרון. לא התלוננו גם כשנאלצנו לנסוע לאשדוד בשביל רופא עיניים, או למרכז בשביל אורתופד. לא התלוננו, אבל שילמנו מחיר.

ואז ביוני האחרון הגיע הטיל האיראני, שפגע בלב בית החולים, החריב מבנה שלם ופצע גם את הבניינים הסמוכים. כל זה התרחש אחרי שדו"ח מבקר המדינה כבר הזהיר: בתי החולים בישראל לא ממוגנים. הכתובת הייתה על הקיר, אבל בממשלה כמו תמיד, קיוו שנחזיק עוד קצת, שנשתוק עוד קצת. זהו, אני כבר לא שותקת.

פגיעה הטיל האיראני בבית החולים סורוקה (צילום פלאש90/ דודו גרינשפן)

סורוקה משרת מעל מיליון מתושבי ישראל. בית חולים אחד לכל אוכלוסיית הנגב. היום, כחודש אחרי הפגיעה הקשה, העביר אמנם מס רכוש מקדמה קטנה לטובת ציוד רב שנהרס – אולם הממשלה עוד לא העבירה תקציב לשיקום ולשיפוץ. תורמים פרטיים נכנסים בוואקום שהותירה המדינה ומנסים לאחות את הקרעים. מיליארד שקלים, זה מה שנדרש לשיקום המבנה הפגוע ולהרחבת מבנה נוסף.

בינתיים? סורוקה אמנם חזר לתפקד, אך לבית החולים חסרות מאות מיטות. התשתיות קורסות וציוד חסר. התנאים בלתי נסבלים גם למטופלים וגם לצוותים הרפואיים שעדיין נלחמים, למרות הכול. כמה זמן אנחנו, תושבי הנגב, אמורים להמתין? כמה זמן תימשך המדיניות הזו של שירות רפואה סוג ב' למי שאינו גר במרכז? בדיון שנערך ב-7 ביולי בוועדת הכנסת נאמר כי "הצוותים יושבים על התוכניות". אבל אני כבר יודעת: בממשלת ישראל, כשאומרים "תוכניות" מתכוונים לדחייה, לסחבת, לעוד הסחות דעת. הפעם זה לא יקרה.

כחברת כנסת מהנגב, זו המשימה שלי, כמו גם של כל אחת ואחד מתושבי הדרום: לדרוש, לעקוב, ללחוץ. לא להסכים לפחות, לא לוותר. סורוקה הוא לא רק בית חולים, הוא קו ההגנה האחרון שלנו. וכשסורוקה קורס, כולנו נופלים אחריו.