דעות

עוצמה בסימן שאלה: מבט אל עתיד החוסן הלאומי

מערכה מתמשכת, קיטוב פנימי ומשבר מדיני מתרחב מציבים את מדינת ישראל בצומת קריטי. הבחירה בידינו: האם נמשיך בהידרדרות, או שנתגייס יחד לטיפוס המפרך בחזרה אל העוצמה הלאומית?

האלוף במיל' יצחק בריק | 29/12/2025 9:39

האלוף במיל' יצחק בריק (צילום פלאש 90/ יונתן זינדל)

עוצמתה של מדינה נשענת על מספר עמודי תווך מרכזיים: חוסן כלכלי, חוסן חברתי, חוסן טכנולוגי-מדעי, חוסן ביטחוני-צבאי ומעמד בינלאומי איתן. מדינת ישראל, הנמצאת במלחמה מתמשכת זה למעלה משנתיים, מתמודדת עם פערים המתרחבים והולכים בכל אחד מעמודים אלה. הפערים הללו עלולים להוביל את המדינה לנתיב מסוכן המציב איום קיומי של ממש. מאחר שאין לנו ארץ אחרת, עלינו לפעול בתבונה ובנחישות כדי לשנות את הכיוון – מעצירת ההידרדרות לתהום ועד לטיפוס מחודש אל הפסגה.

כדי להשיג זאת, אנו זקוקים למנהיגות המהווה דוגמה אישית; מנהיגות מקצועית, אמינה וישרה, הנחושה לדבוק במשימה מתוך אמונה בצדקת הדרך ואהבת המולדת; מנהיגות המקדשת את ערך השירות והנתינה לציבור, ופועלת ללא מניעי אגו או אינטרסים צרים.

הבעיות המעמיקות עקב המלחמה ניכרות בכל תחום: שחיקת צה"ל במערכה ארוכה; התפוררות הלכידות החברתית לכדי שבטיות ושנאה בין מגזרים – ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים; בור תקציבי שמעמיק; ומשבר דיפלומטי חריף המערער את יחסי החוץ של ישראל. במקביל, האיומים הצבאיים במעגל הראשון, השני והשלישי הולכים ומתעצמים. ישראל ניצבת בצומת קריטי: רק שילוב ידיים, בחירת הנהגה המסוגלת לחולל שינוי ושימת דגש על המאחד ולא על המפריד, יוכלו להציל את המדינה מאובדן.

מהישרדות לצמיחה: המשימה של הדור הנוכחי
השינוי הנדרש אינו יכול להסתכם בסיסמאות או הצהרות בלבד; נדרשת כאן "תוכנית מרשל" ישראלית, הפועלת במקביל בשלושה צירים מרכזיים:

שיקום "חוזה השירות" והחוסן הצבאי. השחיקה בצה"ל אינה רק טכנית או תקציבית, אלא נוגעת בנכונות לשרת. במציאות שבה המערכה מתמשכת, המנהיגות הביטחונית – בהובלת דמויות כמו הרמטכ"ל אייל זמיר ומנכ"ל משרד הביטחון אמיר ברעם – חייבת להבטיח בניין כוח שמתאים לאיומים החדשים. עלינו לעבור מצבא של "ניהול סכסוך" לצבא של הכרעה, תוך הרחבת מעגלי השירות כך שהנטל יתחלק באופן שוויוני יותר. ללא צבא חזק ורענן, אין חוסן טכנולוגי או כלכלי שיוכל להגן עלינו.

איחוי הקרעים: מחברה של שבטים לקהילה לאומית. שבטיות היא ה"סרטן" של החוסן הלאומי. המנהיגות החדשה חייבת להפסיק להשתמש בקיטוב ככלי פוליטי. עלינו ליצור "שולחנות עגולים" של הידברות, לא כדי להסכים על הכול, אלא כדי להסכים על כללי המשחק. החוסן החברתי הוא המכפיל של הכוח הצבאי; כשהחזית והעורף מאוחדים, כושר העמידה של ישראל הופך לבלתי ניתן לשבירה.

שיקום הכלכלה והמעמד הבינלאומי. הגזרה הכלכלית דורשת סדרי עדיפויות חדשים: שקעה במנועי צמיחה, בחינוך טכנולוגי ובפריפריה, במקום בשימור מנגנונים פוליטיים. במקביל, עלינו לשקם את הבריתות האסטרטגיות שלנו. ישראל זקוקה לעולם, והעולם זקוק לישראל כמגדלור של חדשנות ודמוקרטיה במזרח התיכון.

לסיכום ניתן לומר כי התהום היא אמנם עמוקה, אך ההיסטוריה של עם ישראל מוכיחה שדווקא מתוך המשברים הקשים ביותר צמחה התקומה. הצומת שבו אנו נמצאים כיום אינו רק סכנה, אלא גם הזדמנות לתיקון שורש. הבחירה בידינו: האם נמשיך בהידרדרות, או שנתגייס יחד לטיפוס המפרך, אך ההכרחי, בחזרה אל העוצמה הלאומית? "אין לנו מדינה אחרת", אינו רק משפט של ייאוש, כי אם קריאה לקרב על עתידנו.

עוד ב-

אביגדור ליברמן בטור מיוחד: מערכת הלייזר החדשה – החלטה היסטורית שתשנה את המזרח התיכון

לכתבה המלאה

*הכותב, יצחק בריק, הוא אלוף במיל'. שירת בין היתר בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכיהו כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז. כיהן במשך כעשור בתפקיד נציב קבילות החיילים.