דעות
תחזיות האימה מול המציאות: מי מנסה לייצור כאוס כלכלי?
הניסיון לערער את היציבות הכלכלית של מדינת ישראל על ידי זריעת לחץ ופאניקה בציבור מתוך אג'נדה פוליטית, הוא חציית קו אדום – במיוחד כשהנתונים בפועל מצביעים על מציאות שונה לחלוטין
המערכת הבנקאית נשענת בראש ובראשונה על אמון: אמון הציבור, אמון המשקיעים ואמון השווקים, בכך שהמערכת הפיננסית פועלת על בסיס כללים מקצועיים ולא הופכת לזירה של מסרים דרמטיים ותחזיות קיצון מנותקות מנתונים.
לאחרונה עלתה טענה מטרידה במיוחד מפיו של דובי פרנסס, מבכירי שוק ההון הישראלי ומוביל דעת קהל, לפיה גורמים מרכזיים בכלכלה הישראלית יצרו אפקטים של לחץ ופאניקה, ואף ניסו להקריס את הבנקים – זאת מתוך אג'נדה פוליטית שאינה מתיישרת עם תפיסת עולמם האידאולוגית והפוליטית. מדובר בחציית קו אדום: זו אינה קריסה אמיתית של המערכת הבנקאית, כי אם ניסיון לשכנע את הציבור כי המערכת הפיננסית נמצאת בסיכון, כשהמציאות בפועל שונה לחלוטין. גם בלי כוונה מוצהרת לפגוע, די בכך שגורמים בעלי משקל ציבורי וכלכלי מטילים ספק ביציבות הבנקים כדי להצית תגובת שרשרת.
לאור טענות אלו, חייבים לחזור למציאות ולהתבסס על נתונים חד-משמעיים: הבנקים בישראל שמרו על יציבות גבוהה גם בתקופת מלחמה. השקל הפגין חוסן חריג ביחס למטבעות אחרים, ושורת אינדיקטורים מקרו-כלכליים כגון אינפלציה מתחת ל-3%, אבטלה סביב 3.3%, עודף נכסים חיצוניים של מעל 230 מיליארד דולרים – אלו רק דוגמאות המעידות על "חוסן ראוי לציון", כפי שצוין לאחרונה בדו"ח של קרן המטבע העולמית. בהקשר הזה חשוב להזכיר כי גם גיוסי החוב של מדינת ישראל בשווקים הבינלאומיים בוצעו בביקושים גבוהים, בניגוד מוחלט לכל "תחזיות האימה".
כאן טמונה הבעיה: נזקי השיח אינם מיידיים, אלא מצטברים. אמירות לא מבוססות עלולות להעלות את פרמיית הסיכון, לגרום למשקיעים זרים להסס, ולהכביד על עלויות המימון – גם כאשר הבסיס הכלכלי חזק. זהו נזק מוסדי, לא פוליטי: פגיעה באמון היא תמיד יקרה, ותיקונה לוקח זמן.
במשק קטן ופתוח כמו ישראל, הרגישות גבוהה אף יותר. מערכת הבנקאות הישראלית נשענת על יחס הון גבוה, רגולציה שמרנית ופיקוח הדוק של בנק ישראל – היבטים שבאים לידי ביטוי ביציבות הרווחיות של הבנקים, בשיעורי חדלות פירעון נמוכים ובהמשך הזרמת אשראי גם בתקופת מלחמה.
אולם כאשר כלכלנים, יזמים או מנהלי השקעות בוחרים להציג תמונה דרמטית שאינה מבדילה בין סיכון תיאורטי לבין אינדיקטורים בפועל – כגון יחס הלימות הון, נזילות, או חשיפה לאשראי בעייתי – הם יוצרים עיוות. במקום לנתח את המציאות לפי ביצועי המשק בפועל והנתונים המאקרו-כלכליים, אותם אנליסטים מבססים את מומחיותם בתחום הכלכלה על תחושות בטן ואג'נדות אישיות שמקבעות שיח אמוציונלי שמחלחל לשווקים, מגדיל תנודתיות ומייצר אי-ודאות מלאכותית. כדי לשמר אמון נדרש להחזיר את הדיון למתודולוגיה. אמון הוא נכס כלכלי מוחשי שמשפיע על דירוגי אשראי, על תשואות אג"ח, על היקף השקעות זרות ועל צמיחה ארוכת טווח. שחיקתו אולי אינה מיידית, אך שיקומו יקר וממושך.
מי שפועל בזירה הכלכלית חייב להפנים: דיוק מקצועי איננו עניין אקדמי, הוא תנאי לשמירה על יציבות המשק הישראלי כולו. בימים בהם הפוליטיקה מנהלת את חיינו, אסור לנו להשתמש בה ככלי שרת שישפיע על העתיד הכלכלי של כולנו.
עוד ב-
*הכותב, רו"ח שי אלון הוא ראש המועצה המקומית בית אל ויו"ר ועדת הכספים במרכז השלטון המקומי.
הכתבות החמות
תגובות לכתבה(0):
תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חזור לתגובה
