מערכת המשפט הישראלית ניצבת מזה שנים ארוכות בפני אתגרים מבניים מורכבים, אשר הולכים ומעמיקים את השבר באמון הציבור. אחד המוקדים המרכזיים לחוסר האיזון הזה טמון במבנה הנוכחי של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, מוסד ייחודי בעולם הדמוקרטי המרכז בידיו כוח חסר תקדים.

הצעת החוק המקודמת בכנסת ומבקשת לבצע הפרדה מוחלטת בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לבין תפקיד התובע הכללי, אינה מהלך פוליטי או אינטרסנטי כפי שמנסים חלק ממבקריה להציג. מדובר בתיקון חוקתי היסטורי, נחוץ ומחויב המציאות.

כדי להבין את עומק הבשורה שמביאה איתה הצעת החוק, יש להביט נכוחה על המצב הקיים. כיום, אדם אחד נדרש לשמש בעת ובעונה אחת כראש התביעה הכללית, כמייצג המדינה בערכאות, כראש מערך הייעוץ המשפטי לרשות המבצעת וכמגן האינטרס הציבורי.

כפל הכובעים הזה מייצר פגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ויוצר ניגוד עניינים מובנה, מוסדי ואינהרנטי: מהצד האחד, אותו נושא משרה אמור להיות איש סודם, עורך דינם ושותפם היומיומי של שרי הממשלה, לסייע להם להוציא לפועל את מדיניותם ולייעץ להם בכל צעד חקיקתי; מהצד השני, אותו אדם ממש עומד בראש המערכת החוקרת והמחליטה על הגשתם של כתבי אישום נגד אותם שרים. דרישה חריגה זו חותרת תחת מושגי יסוד של מינהל תקין וצדק טבעי.

חשוב להבין: ריכוז סמכויות כה נרחב בידי גורם יחיד שאינו נבחר לא מתקבל על הדעת במשטר דמוקרטי מודרני, המבוסס בראש ובראשונה על ביזור הכוח השלטוני ועל מערכת של איזונים ובלמים. הצעת החוק הנוכחית עושה סדר מבני מקיף ומגדירה מחדש את גבולות הגזרה: התובע הכללי יעמוד בראש המחלקה הפלילית בפרקליטות, יקבל את מלוא הסמכויות בתחום המשפט הפלילי וייהנה מעצמאות מוחלטת ונטולת פניות בהפעלת שיקול דעתו. לצידו, היועץ המשפטי לממשלה ירכז את כל שאר תחומי המשפט, יעמוד בראש מערך הייעוץ והחקיקה ויוכל להתמקד בתפקידו החיוני כעורך הדין של הממשלה, שתפקידו לסייע להגשמת רצון הבוחר במסגרת החוק.

כחבר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ברור לי לחלוטין כי התיקון הזה מביא איתו בשורה מבנית עמוקה ומשחזר את תפיסת האמון הנדרשת בין הממשלה לדרג המקצועי המייעץ לה. שינוי מנגנון המינוי, כך שהיועץ ימונה על ידי הממשלה בהמלצה משותפת של ראש הממשלה ושר המשפטים, לצד שילוב תקופת כהונתו בזו של הממשלה, מבטיח כי המערכת הממשלתית תוכל לתפקד באפקטיביות רבה.

יועץ משפטי אינו אמור להיות לעומתי לממשלה נבחרת, אלא כלי עזר מקצועי. יחד עם זאת, החוק שומר על סטנדרטים מקצועיים עילאיים, וקובע תנאי כשירות מחמירים הדומים לאלה של שופט בית המשפט העליון, לצד תקופת צינון ארוכה של שלוש שנים מכל פעילות מפלגתית – ובכך מבטיח כי לתפקיד יגיעו רק משפטנים בעלי שיעור קומה ונטולי פניות פוליטיות.

אני מזהה בחידוש הזה גם יצירת שכבות הגנה חוקתיות נוספות על מוסדות השלטון והשפיטה, באמצעות העברת הסמכות הבלעדית לפתיחה בחקירה או הגשת אישום נגד בכירים, כמו ראש ממשלה או שופטים, לגורמים שיפוטיים ולוועדות בכירים ייעודיות. מנגנון זה מונע את המצב הקיים שבו החלטות דרמטיות בעלות השלכות לאומיות הרות גורל ומפזר את האחריות בצורה שקולה ואחראית יותר.

הצעת החוק אינה מזניחה גם את הגנת האינטרס הציבורי הרחב. באמצעות מוסד המשנה הבכיר, שיהיה בעל סמכויות עצמאיות ויוכל להציג בפני בתי המשפט עמדה עצמאית, החוק מייצר קול נוסף ומאוזן במערכת שאינו כבול בהכרח לעמדת הממשלה או לעמדת התביעה הפלילית. חקיקה זו תוביל לחיזוק שלטון החוק, להגברת האפקטיביות של עבודת הממשלה ומעל לכל, להחזרת האמון הציבורי שנשחק ביכולתה של המערכת המשפטית לנהוג בצדק, בשקיפות ובאיזון המיוחל.

לסיכום, ניתן בהחלט לומר כי המצב הקיים במערכת המשפט הישראלית הוא פסול מן היסוד ואנטי דמוקרטי. נבחרי הציבור, שנשלחו לכנסת ולממשלה על ידי מיליוני אזרחים, מוצאים את עצמם כבולים וחסרי אונים מול מערכת פקידותית שהפכה את עצמה, דה פקטו, לרשות המבצעת האמיתית של מדינת ישראל. מצב דברים זה שבו פקיד ממונה, מחזיק בכוח בלתי מוגבל, הוא מעוות – לא ייתכן שגורם אחד יקבע לממשלה את מדיניותה, ובמקביל יחזיק בשוט התביעה הפלילית מעל ראשיהם של נבחרי הציבור.

ריכוז כוח מוחלט כפי שקיים היום מבטל לחלוטין את רצון העם. חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא צעד נכון, צודק ונחוץ, אשר יפקיע את הריכוז הבלתי סביר של הכוח בידי אדם אחד, כשהשיא נחצה בהתערבותה הבוטה של היועמ"שית הנוכחית במינויים קריטיים ורגישים לביטחון המדינה, כמו מינוי ראש המוסד, תוך ניסיון לעצור החלטות הרות גורל.

זהו אינו עניין טכני או פרוצדורלי, אלא צורך דמוקרטי קיומי להבראת המערכת כולה. החוק הזה יחזק את הדמוקרטיה, ימנע דיקטטורה משפטית וישרת את כלל אזרחי ישראל ללא יוצא מן הכלל. תנועת ש"ס, יחד עם חבריה לקואליציה, תמשיך לפעול בנחישות, ללא מורא, כדי לרסן את כוחה הבלתי מוגבל של מערכת המשפט ולהשיב את המשילות לידי נבחרי הציבור. נבחרנו כדי למשול, נבחרנו כדי להחזיר את הכוח לעם – ואת החוק ההיסטורי והחיוני הזה אנו מחויבים להעביר עוד במושב הכנסת הנוכחי.

עוד ב-

המבחן של חוק התקשורת: מי יגן על הילדים מהסכנות במרחב הדיגיטלי?

לכתבה המלאה

*הכותב הוא חבר כנסת מש"ס, חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט ועורך דין בהכשרתו.