כדי לקבל מושג אמיתי וטיפה להבין את המשמעות הרת הגורל של אי צפייה במשחק של הקבוצה האהובה עליך בשידור חי, צריך להרחיק עד לעיירת הכורים גלנבוק במזרח איירשייר, סקוטלנד. שם נולד אגדת הכדורגל ביל שאנקלי, שבמאה הקודמת שיחרר את האמירה האלמותית שמשקפת את חייו של האוהד המצוי, כן, גם של הצופה הישראלי. שאנקלי אמר: "יש אנשים שחושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לכם שזה הרבה יותר מזה".

במדינה של מלחמה כל שנתיים-שלוש, של משבר מדיני או תעסוקתי כל שנה-שנתיים ושל חדשות רעות כמעט כל שעה, הצפייה בקבוצת הכדורגל האהובה עליך מהווה מזור ומפלט למאות אלפי צופים ישראלים שמרותקים ומכורים לרכבת ההרים של הכדורגל הבינוני שלנו - מייד אין יזראל. הוא גרוע, הוא מבאס, חם במגרש, פקקים כל הדרך, איכות חלק ניכר מהשדרים והפרשנים "חצי כוח", אבל מה לעשות - אנחנו חולים על זה. אל תבקשו הסברים - אין פה עניין שכלתני. חיים ומוות, שנקלי אמר, אמר וידע.

וכשתשוקה כזאת קיימת, מישהו חייב לעשות את החיים שלנו קשים, למרר לנו אותם עד כאב, ואני לא מדבר על השחקנים במגרש. בחודש האחרון מצאו את עצמם אוהדי בית"ר ירושלים (גילוי נאות, אני אוהד שרוף של הקבוצה) ואוהדי הפועל באר שבע שבויים בידיהם של שניים - משרד התקשורת וזכייני השידור, שמכיוון שלא הסדירו ביניהם את שידור המשחקים של הקבוצות באירופה, הם למעשה גלגלו את האחריות עד לכיסם וכעסם של האוהדים הרבים. משבר נפיץ ומלא יצרים שנפתר רק בדקה ה-90, אפשר להגיד אפילו בזמן פציעות, רק לאחר התערבותה האישית של שרת התרבות והספורט מירי רגב.

איך הגענו למצב הזה? ובכן - מסתבר שישנה לקונה במסגרתה משחקי החוץ של הקבוצות הישראלית באירופה ניתנות לרכישה על ידי מגיש הצעה מרבית שהופך לאחר זכייתו לזכיין השידור הבלעדי. מאותו הרגע אותו הזכיין יכול לדרוש כל סכום שיחפוץ בו מערוצי תקשורת או מלקוחות פרטיים על מנת לאפשר את הצפייה במשחק. הדבר נכון גם עבור אוהדי ספורט שרכשו את כלל ערוצי הספורט מהספק (yes/ HOT/ צ'רלטון/ ערוץ 5 וכו').

למה הדבר דומה? נניח שאתם מכורים למשחקי הכס, לבית הקלפים או לכל סדרה אחרת, רכשתם את החבילה הרלוונטית, אתם רואים כל פרק ולא מפספסים שום קטע, ואז לפתע, רגע לפני שידור הפרק האחרון, אומרים לכם - סליחה, תשלמו עוד עשרות שקלים כדי לצפות בפרק האחרון. מה?? בדיוק כך - וכשתפנו לספק הוא יגיד לכם, אני מתנצל, אבל מי שרכש את הפרק האחרון הוא אדם פרטי ואין לנו מה לעשות. זאת התשובה שתקבלו גם כשתפנו למשרד התקשורת שאמור לדאוג לאינטרס של צרכני הספורט בישראל - תשלמו בעצמכם.

כך הרגישו בחודש האחרון אוהדי הכדורגל הרבים שאת קבוצתם, עד לרגע האחרון ועד התערבותה של השרה רגב, לא ידעו אם יצליחו לראות. אז נכון, אנחנו, אוהדי הכדורגל, פראיירים, מאוהבים על עיוור ונשלם כל סכום - אבל האם זה אומר שצריך לדפוק אותנו כל זמן שאפשר?

הפעם היו אלה אוהדי בית"ר ובאר שבע, מחר זה עשוי לקרות גם לאוהדי מכבי תל אביב, מכבי חיפה או אוהדי הפועל תל אביב. טוב אולי לאוהדי הפועל שירדו לליגה השנייה זה קצת פחות רלוונטי כרגע, אבל הגיע הזמן שהמחוקק יתעורר ושיתקיים דיון רציני בנושא בוועדות הכנסת, לפני שיהיה מאוחר.

שר התקשורת איוב קרא, שרת התרבות והספורט מירי רגב - איבדנו כמות נכבדת של שיער בחודש האחרון מרוב מתח. אין כל סיבה לפגוע כך באוהדי הכדורגל הישראלי. Haven't the jewish people suffered enough? לטיפולכם המהיר נודה.

נדב שטראוכלר הוא מנכ"ל-שותף בחברת לניאדו-שטראוכלר לייעוץ תקשורתי ואסטרטגי