שמונה בערב. מתרווחים על הכורסא מול המסך וצופים בחדשות. לכאורה כדי להתעדכן באירועי היום. מה קרה? איפה? ועוד. מסתבר שבחדשות ובתקשורת בכלל זה כבר מזמן לא הכיוון. בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר אנשי תקשורת שמביעים את עמדתם האישית בנושאים שונים הנתונים במחלוקת במדינת ישראל.

מימין ומשמאל, נראה שאין כבר אובייקטיביות והכל מונע מפוזיציה ומהשקפה ללא כל קשר לעובדות ולמציאות. הנתון הזה מעורר חשיבה עמוקה ורצינית ביחס לתקשורת וליחס האנשים הצורכים אותה כלפיה. אם נלך לעבר, לפני כמה עשרות שנים, נוכל לשאול - האם התקשורת אז הייתה מאוזנת ואובייקטיבית? היו אז מעט כלי תקשורת, רובם ציבוריים והם שלטו בבלעדיות על מה נדע ופעמים רבות גם מה נחשוב בקשר לנושאים שונים.

כיום המצב שונה כאשר בפני כל אדם ישנו מגוון רחב של כלי תקשורת אותם הוא יכול לצרוך ולהחליט מה טוב לו, למי יאזין ובמי יצפה. פעמים רבות אני עורך ניסוי קטן ומנסה לקבל מידע על אותו אירוע מכלי תקשורת שונים. התוצאות פשוט מפעימות. היכולת לקחת אדם או אירוע ולעצב אותו כרצונך עם המסר שאתה רוצה להעביר לצופיך או קוראיך היא מדהימה.

בין אם בבחירה מה לספר ומה לא, בין אם בעיצוב הכותרת או עריכת ציטוט של אדם זה או אחר. כך יוצא למשל שח"כ רוטמן נכנס להרצאה בליווי שוטרים שתקפו מפגינים. ממש לא יפה. מאידך, במקום אחר ידווח כי ח"כ רוטמן הותקף על ידי מפגינים ורק השוטרים מנעו פגיעה פיזית בו.
 
דוגמא נוספת. מסתבר כי חסימת כביש יכולה להיות לגיטימית לחלוטין בנסיבות מסוימות אך פריצת קהל למגרש כדורגל לאחר סיום משחק היא חטא שאין למחול עליו. אז אוהדי בית''ר ירושלים הם חוליגנים וראויים לעונש כבד או פשוט מחקים את מעשיהם של האנרכיסטים מההפגנות נגד  נתניהו?

האם בכלל יש אמת אחת עובדתית? נראה שהתשובה מורכבת. והסיבה לכך פשוטה. החיים מורכבים. כל סיטואציה יכולה להבחן מאלף זוויות וכולן נכונות. השאלה היא מה הערכים החשובים לך בחייך שקודמים לערכים אחרים. האם ערך שמירת השבת חשוב ולכן החזרת חשמל לדתיים ביום שישי בצהריים קודמת לשאר האוכלוסייה או שמא ערך השוויון גובר והחזרת החשמל תתקיים בצורה שונה?
 
האם בשם שמירה על איכות החיים של אוכלוסייה פלסטינית נסכן את חיי חיילנו או שמא חייהם קודמים להכול גם אם זה יצריך המתנה ארוכה בתורים בדרך למחסום? כל אלה שאלות כבדות משקל וכל אחד רואה וחווה אותן אחרת.

בסופו של דבר, נראה כי אזרחי ישראל כבר הכריעו. אדם בעל שכל ישר וחשיבה ביקורתית בסיסית מבין כי 'מאכילים' אותו אג'נדות ודעות על פי המתכון הידוע של "אל תיתן לעובדות לבלבל אותך". לכן כשאדם בוחר איזו תקשורת לצרוך הוא מעדיף לשמוע דעות הקרובות לדעותיו והשקפת עולם התואמת להשקפת עולמו. אז במקום להתעצבן על הטלוויזיה ערב ערב משל הייתה משדרת משחק של נבחרת ישראל בכדורגל ואתה צועק על המסך "תמסור! תמסור!", בוחר הישראלי המצוי להתרווח וליהנות מ'שחקנים' בצלמו וכדמותו. זו הסיבה להקצנה התקשורתית ולמהפך שעובר עליה בשנים האחרונות. זו גם הסיבה שגופי תקשורת המזוהים עם הימין נמצאים בפריחה ועליית רייטינג שהרי הם משקפים בצורה מסוימת את נתח האוכלוסייה המזוהה עם עמדתם.
 
אני סבור כי המגמה הזו היא נכונה. אין צורך להסתתר מאחורי מסכות ולהחביא מסרים סמויים. הציבור חכם, והציבור יודע מתי לדפדף, לזפזפ ולהקליק למקום שיוביל אותו למה שטוב ונוח לו.

עם זאת, אי השפיות האחרון שחייב להישאר הוא  האתיקה העיתונאית. היושרה, חוסר סילוף העובדות והכבוד לכל אדם גם אם דעתו שונה מדעתך. אם נאבד גם את זה אז באמת לא יישאר כלום מהמקצוע המפואר והחשוב הזה.

עוד ב-

שקד נקלעה למארב מתוכנן של שרון גל ונשארה בחיים

לכתבה המלאה

הכותב: עידו טאובר, עיתונאי ומגיש בערוץ 14