הוועדה לבחירת שופטים עמדה בשנים האחרונות במוקד אחד המאבקים הפוליטיים והציבוריים הסוערים בישראל, על רקע ניסיונות הממשלה לקדם שינויים במערכת המשפט. חשיבותה ברורה: הגוף שבוחר את שופטי ישראל משפיע גם על דמותה העתידית של מערכת המשפט ומידת התערבותה בהחלטות ממשלה. כעת, בחירתה של השופטת יעל וילנר, במקומה של דפנה ברק-ארז, מעוררת עניין מיוחד ולא רק בשל ההבדלים בין תפיסותיהן המשפטיות.

דפנה ברק ארז (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

וילנר, שמכהנת בבית המשפט העליון מאז 2017, נחשבת לשופטת בעלת גישה שמרנית יחסית. בינואר 2024 הייתה בין שבעת השופטים שהתנגדו לפסילת החוק לצמצום עילת הסבירות. בנובמבר 2025 אף קבעה כי שר המשפטים יריב לוין מוסמך, בנסיבות החריגות בהן אופיינה פרשת הפצ"רית, למנות גורם חיצוני לפיקוח על החקירה. מצד שני, היא פסלה את המינוי של השופט בדימוס אשר קולה - מועמדו של יריב לוין לעמוד בראש ועדה לחקר אירועי ה-7 באוקטובר.

גם בפברואר האחרון הצטרפה וילנר לעמדתם של השופטים נעם סולברג ודוד מינץ, שקבעו כי הממשלה אינה מחויבת לקיים הליך תחרותי למינוי נציב שירות המדינה. בכך עמדה בניגוד לעמדת הנשיא יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז, שאותה היא מחליפה כעת. למעשה, לאחר הבחירה החדשה, שניים משלושת נציגי העליון בוועדה, סולברג ווילנר, מזוהים עם גישה שמרנית יחסית, בעוד הנשיא עמית מזוהה עם גישה ליברלית יותר.

מכאן עולה שאלה מעניינת: אם וילנר מזוהה עם הגישה השמרנית, כיצד נבחרה דווקא בידי שופטי העליון עצמם, ללא התערבות של הדרג הפוליטי? התשובה הראשונה נעוצה דווקא בחוק שנועד להבטיח ייצוג לנשים. השופט דוד מינץ ותיק מווילנר, אך "חוק יסוד השפיטה" מחייב שלפחות אחת מנציגות העליון בוועדה תהיה אישה. בעקבות סיום כהונתה של ברק-ארז, היה צורך לבחור אישה לתפקיד, ושופטי העליון בחרו בווילנר.

יעל לוין (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

אלא שהסיפור אינו מסתכם בדרישת החוק. כבר בשנת 2017, כאשר מונתה וילנר לבית המשפט העליון, הייתה מועמדותה מקובלת הן על שרת המשפטים דאז איילת שקד, שביקשה לקדם מינויים שמרניים, והן על השופט יצחק עמית, שסייע לקדם את מינויה. מדובר בדוגמה מעניינת למינוי שנעשה בהסכמות בין בעלי גישות שונות. עם זאת, וילנר אינה פוסקת באופן אוטומטי לטובת עמדות הימין: בינואר 2023 היא אף הצטרפה לשופטים שפסלו את מינויו של אריה דרעי לשר.

נקודה משמעותית נוספת היא העיתוי. הבחירות לכנסת ה-26 יתקיימו בעוד פחות משבועיים ועם כינוסה אמור להיכנס לתוקף התיקון שאושר במסגרת הרפורמה המשפטית לשינוי הרכב הוועדה: לפי החוק, שני נציגי לשכת עורכי הדין יוחלפו בנציגי ציבור שייבחרו בידי הקואליציה והאופוזיציה וישתנו גם כללי ההצבעה על מינוי שופטים. נציין כי בשלב זה נגד התיקון תלויות עתירות לבג"ץ שטרם הוכרעו, ולכן עדיין לא ברור אם החוק אכן ייכנס לתוקף.

ומה לגבי השפעתה של וילנר על עתיד בית המשפט העליון? כיום ישנם ארבעה תקנים פנויים ובשנים הקרובות צפויים לפרוש שופטים נוספים, בהם אלכס שטיין, דוד מינץ וגם וילנר עצמה. בנוסף, באוקטובר 2028 צפוי הנשיא יצחק עמית להגיע לגיל פרישה, והמשנה לנשיא נעם סולברג אמור להחליפו בהתאם לשיטת הסניוריטי. אם המינויים יובאו להכרעת הוועדה בתקופת כהונתה, וילנר עשויה להיות שותפה להחלטות שישפיעו על הרכב העליון לשנים רבות.

ולגבי משפט נתניהו: למרות המשמעות הפוליטית שמייחסים למינוי, לווילנר לא תהיה בעקבותיו השפעה ישירה על המשפט הפלילי המתנהל נגד ראש הממשלה בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוועדה לבחירת שופטים עוסקת במינוי שופטים, ולא בהכרעה בתיקים משפטיים. אם יוגש בעתיד ערעור על פסק הדין, הוא עשוי להגיע לבית המשפט העליון, אך אין כיום כל ודאות שווילנר תהיה חלק מההרכב שידון בו.

משפט נתניהו (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

עוד ב-

שופט העליון לשעבר במתקפה חריפה: "אין כנסת בישראל"

לכתבה המלאה

בסופו של דבר, בחירתה של וילנר ממחישה את מורכבות המאבק על דמותה של מערכת המשפט. מצד אחד, שופטת שמרנית יחסית מחליפה שופטת המזוהה עם הגישה הליברלית, במהלך שנעשה מתוך בית המשפט עצמו. מצד שני, המינוי אינו משנה לבדו את כללי המשחק ואינו מבטל את המחלוקות סביב הרפורמה המשפטית. דווקא לקראת הבחירות והאפשרות להקמת ממשלה רחבה, עולה השאלה האם חלק מהשינויים במערכת המשפט יכולים להתקדם באמצעות מינויים והסכמות, ולא רק באמצעות עימותים וחקיקה.