ריח חריף שחודר לבית, חלונות שאי אפשר לפתוח ולעיתים גם סחרחורות, חולשה ובחילות. תושבים בחריש וביישובים נוספים בצפון ובקו התפר מתארים תופעה שכבר הפכה עבורם לשגרה. "הערבים שורפים ואנחנו משלמים בבריאות", אומר תושב חריש ל-ice. תושב נוסף מספר על "סחרחורות והקאות", ואחר מתאר תחושת "חולשה" בימים שבהם ריח השריפה כבד במיוחד.

הנתונים מראים שלא מדובר במפגע נקודתי. בשנת 2022 נשרפו ביהודה ושומרון כ-422 אלף טונות של פסולת פלסטינית מעורבת באתרים לא מוסדרים. מתוך הכמות הזו, כ-180 אלף טונות נשרפו ב-77 אתרים שהעשן מהם יצר זיהום משמעותי גם מעבר לקו הירוק. באותה שנה זוהו בסך הכול 123 אתרי פסולת לא מוסדרים. בין הסיבות לתופעה: מחסור במתקני טיפול מסודרים והעלות הגבוהה של פינוי הפסולת, שהופכת את השריפה לפתרון הזול והפשוט ביותר.

המוקדים מפוזרים בכמה אזורים. תושבי חריש סובלים בין היתר משריפות באזור ברטעה, בזכרון יעקב דווח לאורך השנים על עשן שמגיע מאזור פוריידיס, ובנוף הגליל מתמודדים עם שריפות פסולת באזור נצרת. במרכז מוכר נעלין כאחד המוקדים שמשפיעים על מודיעין, שוהם והסביבה. בדרום הר חברון קיימת במשך שנים גם תופעה של שריפת פסולת אלקטרונית, בין היתר כדי לחלץ ממנה מתכות.

הבעיה היא לא רק הריח. כאשר פלסטיק, צמיגים, פסולת ביתית וציוד אלקטרוני נשרפים בצורה לא מבוקרת, משתחררים לאוויר חלקיקים זעירים וחומרים רעילים. החשיפה לעשן כזה עלולה לגרום לצריבה בעיניים ובגרון, כאבי ראש וקשיי נשימה, ובחשיפה ממושכת גם להעלות את הסיכון למחלות נשימה ולב ולפגיעות נוספות. בשריפת פסולת עלולים להיפלט גם דיוקסינים, שחלקם נקשרו לפגיעה במערכת החיסון וההורמונלית ואף לסרטן.

וגם מספר התלונות ממחיש את היקף הבעיה. בין השנים 2017 ל-2022 התקבלו יותר מ-50 אלף תלונות של ישראלים על זיהום אוויר וריחות שמקורם בשריפות פסולת ביהודה ושומרון ובחלקן הגדול דווח על קשיי נשימה. התופעה נמשכה גם בשנים שלאחר מכן: ב-2025 הובילה מודיעין-מכבים-רעות במספר הדיווחים למוקד "אזרחים למען אוויר נקי" עם 2,466 דיווחים, ואחריה ראש העין ושוהם. גם חריש נמצאת באופן קבוע בין הערים הבולטות במספר התלונות.

אז למה המדינה לא פשוט עוצרת את השריפות? כאן מתחילה בעיית הסמכויות. כאשר השריפה מתרחשת בתוך ישראל יכולים לפעול המשרד להגנת הסביבה, המשטרה והרשות המקומית. אלא שחלק גדול מהמוקדים שמשפיעים על יישובי קו התפר נמצאים ביהודה ושומרון, ושם האחריות מתחלקת בין המנהל האזרחי, מערכת הביטחון, המשטרה וגופים נוספים. מבקר המדינה כבר הצביע על חוסר התיאום הזה כאחד הגורמים שהקשו במשך שנים על טיפול יעיל בתופעה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן והמשרד בראשותה הציגו תוכנית שנועדה לשנות את המצב. היא כוללת חיזוק האכיפה, טיפול באתרי הפסולת והקמת תשתיות מסודרות לפינוי ומיחזור ביהודה ושומרון. אלא שגם המדינה מודה שהצלחת התוכנית תלויה בתקציבים, בכוח אדם ובשיתוף פעולה בין מספר גופים.

הפתרון לטווח הארוך אינו רק להגיע בכל פעם ולכבות את האש. המדינה מתכננת להקים מתקני מיון וטיפול בפסולת, אתרי הטמנה ותחנות מעבר, לצד מתקנים שיוכלו להפיק אנרגיה מחלק מהפסולת. במקביל הורחבו כלי האכיפה, ובתחילת השנה ניתנה אפשרות להחרים באופן מיידי משאיות, כלי רכב וציוד המשמשים להשלכת פסולת ולשריפתה ביהודה ושומרון.

עוד ב-

ריח של שינוי: מה עשו מנהלי החברות הממשלתיות באתר הפסולת?

לכתבה המלאה

כזכור, מבקר המדינה כבר הגדיר את הטיפול בתופעה כ"כשל רב-שנים". לפי הערכתו, הנזק המצטבר לבריאות, לסביבה, לכלכלה ולחקלאות עלול להגיע לכ-9.1 מיליארד שקל עד סוף העשור. בינתיים, עבור התושבים שסוגרים שוב את החלונות כשהרוח משתנה, המחיר מורגש הרבה לפני החשבון הכלכלי.