מדד המחירים צרכן עלה בשיעור מתון מהתחזית המוקדמת (עלייה של 0.3%) ואלה חדשות טובות. עליית מחירים, בטח כזו מתמשכת שחורגת מיעדי יציבות המחירים עלולה לגרום לסחרור כלכלי וזה רע.

ננסה לרגע להסביר את התהליך שקרה בתקופה האחרונה. בחודש מרץ הוסרו מגבלות התנועה בישראל והציבור הישראלי יצא מהבית והסתער על הקניונים, היצרנים (והסוחרים) ששנה שלמה בקושי מכרו מוצרים שאינם מוצרי יסוד צריכים לפצות את עצמם על השנה החולפת ולכן החל תהליך של מפגש בין צרכנים שקונים מכל הבא ליד ליצרנים שרוצים לפצות את עצמם על שנה אבודה.

בין אלה לאלה מחירי חומרי הגלם החלו לעלות, מחירי התובלה הימית (ובוודאי זו האווירית) החלו לעלות כך שליצרנים כבר לא הייתה ברירה אלא להעלות מחירים. כל אלה גורמים ללחצים אינפלציוניים, כלומר ללחצים לעליית מחירים ששוחקת את ההכנסה הפנויה של הציבור.

קצב האינפלציה השנתי שעולה ממדד חודש אפריל מדבר על אינפלציה של 2.1%, קרובה מאוד ליעד יציבות המחירים שמקובל להניח שהוא נע בטווחים של 1% עד 3%, כלומר אנחנו נמצאים במרכז הטווח.

עכשיו ניכנס לסיכונים: הוותיקים שביננו זוכרים אינפלציה מטורפת שהייתה בשנות ה-80' של המאה הקודמת והיא גרמה לכך שמשקי בית קרסו כלכלית בזה אחר זה וזה יצר טראומה, ועוד איזו טראומה. עליית מחירים גם היא לא בקצב שנתי מטורף של 400% (השיא של שנות ה-80') גורמת לכך שאנשים קונים את אותו המוצר ומשלמים עליו יותר, זה יוצר פגיעה משמעותית במשקי הבית ולכן אינפלציה זה רע, אפילו רע מאוד.

החדשות הטובות הן שהמנגנונים שהיו במאה הקודמת והיו מאיצי אינפלציה שלא לומר מחוללי אינפלציה לא קיימת היום. בעבר היה נהוג שהסכמי השכר בישראל היו צמודים לאינפלציה כלומר, ככל שהמחירים עלו, השכר עלה רוחבית כמעט לכל הציבור הישראלי וזה יצר מעגל שוטה, כלומר מחירים עולים, ירידה בכושר הקניה של הציבור, שכר עולה, כושר הקניה חוזר לרמה גבוהה במחירים גבוהים שלוחצים לעוד עליית מחירים וחוזר חלילה.

כדי לקטוע את המעגל הזה צריך היה לחתוך משהו ולטווח קצר לפגוע במישהו כדי שבהמשך המחירים יחזרו לרמה הנורמלית שלהם וכאן הוחלט לנתק את מנגנון עליית השכר מעליית המחירים וכך למעשה יוצרים מצב בו אם המחירים עולים יתר על המידה (כלומר מעבר לרמה של 1% עד 3% בשנה), השכר אינו מתעדכן בהתאם ולכן הציבור ממתן את היקף הרכישות שלו מה שגורם להתמתנות בביקושים ולוחץ את המחירים חזרה כלפי מטה.
זו הסיבה שהכלכלנים העריכו שבחודשים הקרובים צפויים המחירים לעלות אבל לא באופן קבוע ולא בקפיצות גדולות מידי שיחייבו התערבות של בנק ישראל וזה חשוב כי בסופו של דבר מטרת העל היא לשמור על יציבות כלכלית ולתת לכלכלה לצמוח צמיחה טבעית עם מינימום התערבות ממשלתית.

מדד המחירים של אפריל הפתיע כאמור במתינות שלו ומכאן ניתן לגזור שתי מסקנות, שעוד יעודכנו בהמשך. המסקנה הראשונה היא שההסתערות של הציבור על הקניונים הייתה מתונה יותר מכפי שחשבנו והציבור הרבה יותר אחראי ממה שהערכנו עם הסרת מגבלות התנועה. מסקנה אחרת יכולה להיות שהיצרנים (והסוחרים) היו "תקועים" עם מלאי גדול והעדיפו למכור אותו ומהר מבלי להסתכן בהעלאת מחירים שתותיר אותם על מלאים גדולים לאורך זמן, וגם זו בגרות ובשלות כלכלית. ניתן לגזור עוד כמה מסקנות אבל השורה התחתונה היא שהמנגנונים שהוטבעו בכלכלה הישראלית בשנים האחרונות הם האדנים שיוצרים מצב בו מטרת העל של הכלכלה המודרנית, מיתון השפעות קיצון של מחזוריות כלכלית מושגת וזה הישג מצוין של הכלכלה הישראלית שמיטלטלת ממשבר למשבר ומצליחה לשמור על אטרקטיביות גדולה.