ויראלי

"זה אבסורד שמשאירים לנו לנהל את האירוע הזה לבד"

ראש המועצה האזורית רמת הנגב, ערן דורון, בריאיון ל-ice מבקר בחריפות את התנהלות הממשלה מאז תחילת המלחמה, מתאר את הכשלים תוך כדי האירועים ומספר על ההתגייסות למען תושבי העוטף של תושביו: "נרתמו בצורה מעוררת השראה לסייע בכל מה שניתן לאותם ניצולים"
דוד זולדן | 
ראש המועצה האזורית רמת הנגב, ערן דורון (צילום רפאל נוסטרטי, פלאש 90/ יוסי אלוני)
המועצה האזורית רמת הנגב הינה בעלת השטח הגיאוגרפי הגדול בישראל עם 22% משטח כלל המדינה. במועצה ישנם 15 יישובים בהם מתגוררים כ-9,000 נפשות. למרות המספר הקטן של התושבים, כ-2,000 ממפוני העוטף מתארחים כעת אצל תושבי המועצה. מעבר לפתרון הזמני, בעקבות אי הוודאות לגבי כמה זמן תערך המלחמה ומתי ישוקמו יישובי העוטף, ברמת הנגב כבר עובדים על פתרונות לסוגיית החינוך לילדים ועד לפתרונות דיור זמניים. כמו כן, ברמת הנגב נערכים לכלל התרחישים, ביניהם גם לתרחישי קיצון ושומרים על מוכנות גבוהה לכל אירוע שעלול להגיע. את כל אלו ועוד, מתאר ראש המועצה, ערן דורון, בריאיון נוקב בו הוא טוען שהכל נעשה לבד כשהמדינה כלל לא מספקת סיוע.
איזה סיוע נחוץ לכם מהממשלה?
"ראשית, על המדינה להתעשת ולהרחיב את תכנית הפינוי שלה מעבר ל-7 ק"מ מגבול עזה. ברמת הנגב מתארחים למעלה מ- 2,000 אזרחים שברחו מביתם, מאות מתוכם לא מוגדרים בתוכנית הפינוי, תושבי אשקלון המטווחת וניצולי אופקים, שאינם יכולים לחזור אל ביתם והמדינה פשוט מזניחה אותם. נכון להיום הם מתארחים פה על חשבון המועצה, עד שמישהו בירושלים יתעורר וייקח אחריות".
אם לתרגם את החששות למעשים מה הכי נחוץ לכם כעת?
"זה אירוע מורכב מאד, צריכים להיות בשטח נציגי משרדי הממשלה שייתנו מענה מיידע לבעיות שצפות- בהיבט של בטחון אישי, בהיבטים הטיפול באוכלוסיית המפונים שהזכרתי, בהיבטים של מחסור בעובדים זרים שקיים גם אצלנו בחקלאות לאחר שרבים מהם ברחו, ועוד בעיות שצפות, את כל אלו, אי אפשר לנהל על ידי טבלאות אקסלים של פקידים שיושבים בירושלים. רק עבודה דרך השטח תוכל לאפשר טיפול יעיל יותר. הדברים נכונים לשגרה ועל אחת כמה וכמה בחירום".
אתם בעצם טוען שהשלטון המקומי ואזרחים רבים נכנסים לוואקום בגלל חוסר תפקוד מערכתי?
"חסר מישהו שיתכלל את כל האירוע הזה מטעמה של המדינה. צריך להבין, למשל אצלנו במועצה, ישנם כעת למעלה מ-2,000 מפונים מ-20 רשויות שונות, מהדרום והצפון. מדובר במספר עצום לעומת כמות האנשים החיים אצלנו בכלל יישובי המועצה. זה פשוט אבסורד שמשאירים לנו לנהל את כל האירוע הזה לבד ולרדוף אחר אותן רשויות שרובן כאמור נפגעו מאד".
באילו אמצעים ודרכים אתם נערכים לאיומים ותרחישי קיצון כמו הרחבת הזירות למשל?
"למועצה היו שתי הנחות יסוד שהתבררו כנכונות, הראשונה היא מה שלא עובד בשגרה גם לא יעבוד בחירום, ולכן אנחנו מתרגלים תרחישי חירום באופן שוטף כדי להיות מוכנים. הנחת היסוד השנייה היא שברגע האמת, אנחנו נהיה לבד וזה מה שקורה. על כן, פעלנו באופן מיידי לתגבר ולחמש את כיתות הכוננות בכל היישובים שלנו במועצה. ביצענו רכש, התחלנו בגיוסים ואנחנו מקיימים הערכות מצב שוטפות בנושא".
 
עד כמה המוכנות גבוהה וכיצד שומרים על קשר עם התושבים בעת חירום?
"כאמור, אנחנו נמצאים במוכנות גבוהה מאד – ברור לכולם היום כי אין לאף אחד את הפריבילגיה להיות אחרת. על כן, אנחנו בקשר רציף ושוטף עם הנהגות היישובים וצוותי החירום היישוביים שלנו, ותוך כדי אנו בודקים ללא הפסקה האם יש פערים ומה הצרכים שעולים מן השטח בכדי לספק להם מענה מידי. בנוסף, אנחנו מגיעים פיזית לשטח ובודקים שכלל הדברים מתפקדים כראוי בפועל. מול התושבים אנחנו דואגים לשמור על קשר בתדירות גבוהה מאד ולעדכן אותם במתפתח באמצעות הודעות ופרסומים ברשתות החברתיות".
האם הרשויות עומדות בקליטת המפונים והאם אין זה תפקידה של המדינה לדאוג לזה?
"אני אומר זאת בצער רב, המדינה עוד לא הבינה את תפקידה באירוע הזה של קליטת המפונים ואני חש שאנחנו לבד לגמרי באירוע הזה. קליטה וטיפול בניצולים של הטבח הנורא והמזעזע הזה היא חובה מוסרית שעל כולנו להירתם ולנסות להקל עד כמה שאפשר. זאת משימה שחייבת להיות משותפת למדינה יחד עם הרשות הקולטת. וכמו שכבר אמרתי, המדינה קבעה שרירותית תכנית פינוי עד 7 ק"מ, אך אנו יודעים שהמחבלים הגיעו גם מעבר ל7 ק"מ וטבחו בהם. במועצה שלי מתארחים מאות מפונים שאינם נכללים בתוכנית הפינוי, על חשבון התושבים שלי, אבל איך אני יכול להחזיר אותם לתופת? לחלקם אין בית".
אילו פעילויות התנדבויות לוקחת על עצמה המועצה והתושבים ומה הסיוע אשר אתם מעניקים לתושבי הנגב המערבי?
"כפי שאמרתי, המועצה קלטה למעלה מ-2,000 מפונים מיישובי העוטף, חלקם אנשים שחולצו מהממ"ד אלינו באותה שבת ארורה. עובדי המועצה, הנהגות היישובים והתושבים נרתמו בצורה מעוררת השראה לסייע בכל מה שניתן לאותם ניצולים. הן בהיבטים הפיזיים, שתושבים פתחו את ליבם וביתם לאירוח, מכבסים ומבשלים עבורם והן בהיבטים רגשיים, של מטפלים ופסיכולוגים ופעילויות הפוגה ותרבות. המלחמה צפויה להיות ארוכה, ולרבים מהמפונים אין לאן לחזור ביום שאחרי, ואנו נערכים לתת לילדים מענים חינוכיים - לימודים על מנת שנוכל לאפשר להם מעט שגרה בכאוס הקיים. בנוסף, אנו נערכים למצוא לחלקם פתרונות דיור זמניים ביישובים שלנו, עד שישקמו את יישובי העוטף".
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה