דעות

מכתב פתוח לראש הממשלה, לקראת הביקור בארצות הברית

ביקורו המיועד של בנימין נתניהו בארצות הברית, הוא רגע של הכרעה אסטרטגית לעתידה של מדינת ישראל ועתידו של המזרח התיכון. זוהי שעה שמחייבת את ישראל לחזון ברור, אחריות והכרעה אמיצה | טור מיוחד של האלוף במיל' יצחק גרשון

האלוף במיל' יצחק גרשון (צילום באדיבות יצחק גרשון)
אדוני ראש הממשלה, 
נסיעתך לארצות הברית מתקיימת בשעה רגישה מאין כמותה. עבור האמריקאים זו תקופה של חג ותקווה – בעוד עבורנו, אזרחי ישראל, הביקור הזה טעון חשש עמוק. הפגישה עם נשיא ארה"ב לא תהיה עוד מפגש מדיני שגרתי, היא עשויה לקבוע את דרכנו לשנים ארוכות קדימה.
מלחמת חרבות ברזל הוכיחה אמת ידועה וכואבת, לצה"ל יש יכולת מבצעית מרשימה – אך ישראל אינה מצליחה לתרגם את ההישגים הצבאיים המשמעותיים, להכרעה אסטרטגית. הסיבה לכך איננה רק צבאית, היא בעיקר אסטרטגית-מדינית.
הסוגייה הראשונה שתשאל ועדת חקירה, יהא שמה אשר יהא, לא תהייה מדוע נכשלו האוגדה, הפיקוד ואפילו המטכ"ל – אלא מה הייתה המדיניות? לפני ה-7 באוקטובר, ברגע שיצאנו אל המלחמה, ובעיקר מרגע שזו הסתיימה ועד למצבנו הנוכחי בכלל ובכל אחת מן הזירות בפרט.
האם הייתה מדיניות ברורה, בעיקר לאלה שהיו אמורים ליישם אותה? אריסטו כותב ב"פוליטיאה" כי המדיניות היא ראשית הצירים. הגדרת מדיניות ברורה בכל תחומי החיים הוא תפקידה העיקרי של המדינה – המדיניות היא המצפן. היעדר מדיניות, או פעולה שאין מאחוריה מדיניות, תורמת לפער מסוכן: פער בין כוח לבין תוצאה, בין יכולת לבין הישג, בין ניצחון לבין הכרעה. זהו פער שמתסכל את הכוחות הלוחמים שאויבינו מיטיבים לנצל, ובעלי בריתנו מתקשים להבין.
אדוני, אינך נוסע רק כדי לציין את סיומה של עוד שנה אזרחית, שנה שהייתה לא פשוטה עבור אזרחי ישראל. אתה נוסע כראש ממשלת ישראל לא כמנהיג מפלגה, במטרה להשפיע ולהכריע את עתידנו ואיכות חיינו באזור המורכב שלנו. אתה נוסע להילחם על המדיניות שתיקבע במידה רבה את עתיד האזור כולו. במידה רבה של צניעות, ממליץ לך על המדיניות הבאה: מדיניות שתבטיח את ביטחון ישראל, תשאיר את ארה"ב איתנו, תשמור על ישראל כנכס אסטרטגי בעיניה, ותעניק תקווה לאזור כולו.
בזירה הפלסטינית: חשיבה משחררת, פוטנציאל לשינוי אזורי.
כמי שמגדיר את עצמו ימין ביטחוני, כמי שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית וכמי שמאוכזב מאוד מהרשות הפלסטינית, ראוי שתפתח בשיח שמאפשר את חזרתה – בשלב הראשון לעזה, מגובה בכוחות מצריים, סעודיים ושל איחוד האמירויות. זה יהיה מבחנה הראשון של רשות מתחדשת. בשלב הבא, כמופיע בתוכנית טראמפ, יש להתנות כל התקדמות ברפורמה מקיפה. מדיניות זו תאפשר להשיב למקומן את הבריתות עם המדינות הסוניות המתונות – ובכך לדחוק את הציר השיעי מצד אחד, ואת ציר האחים המוסלמים מצד שני.
בעזה: פירוז, שיקום בינלאומי, ללא תביעות טריטוריאליות
ישראל אינה מבקשת להחזיק ברצועה, אך מתעקשת על פירוז מלא כתנאי לשיקום. המסר חייב להיות חד: קיומם של ארגוני טרור, צבאות טרור, מליציות חמושות, הוא הגורם העיקרי לאי יציבות אזורית ולשיבוש תוכנית הנשיא. כן, לרשות הפלסטינית בעזה, היא עדיפה על טורקיה וקטאר. זה אינו ביטוי לחולשה, אלא מדיניות מתוחכמת, מפוכחת, העולה בקנה אחד עם המציאות האזורית המתעצבת – מציאות שיש בה סיכונים, אך גם הזדמנויות אדירות.
ביהודה ושומרון: העברת נטל ההוכחה על הרשות, רפורמות עומק והיפרדות הדרגתית
ישראל לא תסכים להקמת מדינה שתאיים על קיומה, אך גם אינה רוצה לשלוט בחיי הפלסטינים. חזון להיפרדות מחייב תנאים ברורים: רפורמה מקיפה, שינוי מערכת החינוך, הפסקת הסתה, מלחמה בטרור. מדיניות שמתכתבת עם תוכנית הנשיא לעיצוב אזור בטוח יותר מצד אחד, ואינה מפקירה את ביטחון ישראל מצד שני. מדיניות המאפשרת נורמליזציה עם סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות בטווח המיידי.
בלבנון: לבלום את איראן, להבטיח שיקום שאינו הופך לאיום
איראן נמצאת במרוץ נגד הזמן, היא פועלת לשבש את תוכנית טראמפ ומאתגרת את ממשלת לבנון. חימוש ושיקום חיזבאללה הוא חמור, אך הזרמת הכספים לשיקום דרום לבנון חמורה אף יותר. היא מייתרת את הממשלה הלבנונית, מרסקת את סיכוייה לפרק את חיזבאללה ובונה שוב את תשתית הטרור בדרום לבנון.
האינטרס הישראלי העליון, ביטחוני ומדיני, הוא חיזוק לבנון והפיכתה למדינה מתפקדת. הדרך לשם עוברת באיום אמיתי, קצוב בזמן לפירוק הארגון מנשקו. אם ימשיך בסירובו, רק ישראל יכולה להשלים את מה שלצערי לא השלימה במסגרת מבצע "חיצי הצפון".
ארה"ב חייבת להוביל מאמץ בינלאומי שימנע מהאיראנים להשתלט מחדש על לבנון, ישראל, כנכס אסטרטגי לארה"ב, יכולה לתרום לכך משמעותית. מדיניות זו תבטיח גבול צפוני יציב יותר, ותהווה עוגן למצב שבו סוריה הופכת לאויב ולזירה פעילה.
בסוריה: חזרה להסדרי ביטחון המקוריים מ-1974
תחילת הדרך שלנו בסוריה, הייתה מדויקת ונכונה. אך מאז – תחת טראומת ה-7 באוקטובר – המדיניות שלנו כלפי סוריה פועלת לרוב נגד האינטרסים שלנו. הגדרת אחמד א-שארע כ"מחבל בחליפה", אולי נכונה, אך זו פגעה באינטרס הישראלי. הגישה הנכונה כלפיו הייתה צריכה להיות "כבדהו וחשדהו", אלא שאנחנו לרוב הצהרנו ופעלנו לפי גישת "חשדהו ואל תכבדהו". סוריה של א-שארע אמנם אינה מדינה יציבה ועתידה לא ברור, אך כדאי שזו תראה בישראל פתרון ולא בעיה!
המדיניות הנוכחית, פוגעת בארה"ב ומייצרת בוודאות אויב נוסף וזירה נוספת, כאשר לא ברור מהי האלטרנטיבה. המדיניות שלנו צריכה לחבר את א-שארע לציר הסוני המתון, לתת סיכוי לשינוי, לנסות ולהשפיע תוך שמירה על ביטחוננו. עליך, ראש הממשלה, לפעול לקידום הסכם ביטחוני כאשר:
 
  • לישראל אין תביעות טריטוריאליות.
  • נכונות לנסיגה מיידית, על בסיס הסכמי ההפרדה מ-1974.
  • הגבלת כניסת כוחות זרים לסוריה.
  • טיפול במסלולי הברחות ללבנון.
  • הסדרי ביטחון שישמרו על היציבות מדרום לדמשק ועל ביטחון הדרוזים.
  • ארה"ב צריכה להוביל את מאמצי השיקום, באמצעות סעודיה והאמירויות, תוך צמצום השפעת האחים המוסלמים.

אדוני ראש הממשלה, זו השעה שבה אתה נדרש להציג, לראשונה מאז תחילת המלחמה, מדיניות אחת סדורה, ברורה וברת יישום. מדיניות שמובנת לאנשי הביצוע ולבעלי הברית, מחוברת למטרות, ומסוגלת לייצר תקווה.
בלי מדיניות נמשיך לנצח בשדה הקרב, אולם ספק אם נצליח לתרגם הישגים מבצעיים למהלכים מדיניים שיבטיחו את עתידנו. בלי מדיניות, האיראנים, הטורקים ושחקנים רדיקליים אחרים ימלאו את הוואקום. בלי מדיניות, נמשיך להמתין שהמציאות "תסתדר", בעוד שזו מסתדרת לא בהכרח לטובתנו.
הישגיה של ישראל בשדות הקרב הם באמת יוצאי דופן, בצדק היא נתפסת כמעצמה אזורית, אמינה ויציבה. לכן היום יותר מאי פעם, ישראל יכולה וצריכה להיות הפתרון של האזור ולא הבעיה. מדיניות כזו תשמר את מעמדנו כנכס עבור המדינות המתונות, ובעיקר עבור ארה"ב. מדיניות כזו, תרחיק איומים עתידיים ותאפשר להמשיך לפרק איומים קיימים. מדיניות כזו דורשת אומץ לב ועבודה רבה – היא אינה מבטיחה מראש תוצאות חיוביות, היא לא תשחרר אותנו מהצורך העליון להמשיך להגן על ביטחונה והמשך קיומה של המדינה, אך היא נוטעת תקווה בלב האזור כולו ובלב אזרחי ישראל.
ראש הממשלה, זוהי משימת חייך, למען ביטחון ישראל. למען עתיד ילדינו ולמען עתיד האזור כולו! בהצלחה ודרישת שלום חמה לנשיא דונלד טראמפ.
*הכותב יצחק (ג'רי)  גרשון הוא אלוף במיל', סגן מפקד פצ"ן במלחמת חרבות ברזל במשך 250 ימים מאז ה-7 באוקטובר. שימש בין היתר כאלוף פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה, וכמפקד אוגדת יהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה השנייה כולל במבצע "חומת מגן"
תגובות לכתבה(0):

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה