התאריך 13 באוקטובר 1993 אינו רק דף מפואר בספרי ההיסטוריה של הספורט, אלא יום שרגעים ממנו נחרתו לעד בזיכרון הלאומי של כמעט כל מי שחי כאן באותם ימים - במיוחד אור העובדה שמדובר במדינה קטנה ומלאת אסונות כמו שלנו.

רבים מתחייבים כי הם זוכרים איפה הם היו כשזה קרה: בסלון בבית, בבסיס הצבאי או כוססים ציפורניים מול הרדיו, מתוחים עד קצה היכולת, כשגם מי שלא חי באותם שנים, יודע לדקלם באופן מצויין  - את הרגעים הזכורים מאותו הערב.

כעת, עיתונאי ופרשן הספורט משה פרימו, מותיקי השדרנים בישראל שהחל את דרכו ברשות השידור עוד בשנות ה-80 ומוכר לרבים מתוכניות המיתולוגיות כמו "שירים ושערים" ו"יציע העיתונות", הצליח לזקק את התחושה הישראלית הזו בפוסט קצר ומלא געגוע. פרימו כתב: "בדיוק היום לפני 33 שנים ישראל צרפת 2:3 באחד הניצחונות הגדולים. אני הכי מתגעגע למאיר איינשטיין ז״ל. 'מאיר תירגע'".

הפוסט של פרימו מחזיר אותנו אל ערב בלתי נשכח בפריז. נבחרת ישראל, תחת הדרכתו של שלמה שרף, הגיעה לאצטדיון פארק דה פראנס מול אימפריה צרפתית עמוסת כוכבי ענק כמו אריק קנטונה, ז'אן-פייר פאפן, לורן בלאן ודידייה דשאן.

הצרפתים היו זקוקים לנקודה בלבד כדי להבטיח את העלייה למונדיאל בארה"ב, וגם לאחר שרונן חרזי הפתיע בשער יתרון מוקדם, המארחים הפכו במהירות ל-1:2 ונראו בדרך הבטוחה לניצחון צפוי. אלא שהדקות האחרונות של המשחק סיפקו את המהפך הדרמטי והזכור ביותר בתולדות הספורט המקומי.

בדקה ה-83 כבש אייל ברקוביץ' את שער השוויון והצית מחדש את התקווה, ובתוך תוספת הזמן יצאה ישראל להתקפה מתפרצת אחרונה. בסיומה, ראובן עטר שיגר טיל אדיר מהאוויר ישירות לחיבורי המסגרת של ברנאר לאמה וקבע 2:3 מדהים.

באותן שניות, השדר האגדי מאיר איינשטיין ז"ל איבד את קולו לחלוטין מרוב התרגשות בשידור החי, בעוד הפרשן שלצידו, אבי רצון, מנסה להרגיע אותו במשפט האלמותי "מאיר, תירגע" - רגע שהפך באופן מיידי למטבע לשון ולאחד הציטוטים האייקוניים ביותר בתרבות הישראלית.

עוד ב-

משה פרימו מתפוצץ על אחד מאנשי הטלוויזיה המוכרים בארץ: "איכס"

לכתבה המלאה

הפוסט של פרימו מזכיר שהניצחון ההוא בפריז מזמן אינו שייך רק לדפי ההיסטוריה של הכדורגל. עבור הציבור בישראל, המשחק ההוא נותר חלק מזיכרון משותף - רגע קטן של רגש, שמחה פתאומית ופסקול מוכר שממשיך ללוות אותנו גם בחלוף 33 שנה.