מהפסגות של הקולנוע הישראלי, עם פרס אופיר היסטורי בגיל צעיר ותפקידים ראשיים בסדרות המצליחות ביותר, ועד לקומה ה-20 במגדל יוקרתי, איתי תורג'מן חווה את החיים במסלול המהיר של התעשייה. אבל מתחת לזוהר ולפרסום, מאחורי הקלעים התרחשה דרמה כלכלית. וכשההצעות לעבודה הפסיקו להגיע, הבועה התפוצצה והביאה איתה נפילה.

איתי תורג'מן שיתף בתוכנית MKR בקשת 12, "לא שיחקתי בערך שנתיים וחצי-שלוש. לא קיבלתי עבודות. קיפלתי את הבית שלי בקומה 20 במגדל, לקחתי קונטיינר, עשיתי בירור יתרה וגיליתי שאני במינוס מיליון שקל. ואני חוזר להורים שלי, ואני שוכב חודשיים הלום בחדר, בבית שלי, בחדר הנעורים שעזבתי בגיל 17", שיחזר. החזרה אל חדר הילדות לא הייתה רק מעבר פיזי, אלא התמודדות עם תחושת כישלון.

המרדף אחר הפרנסה הוביל אותו לעבודות מזדמנות, רחוקות מהבמה והסטים. "שלוש שנים עבדתי בהתקנת דלתות אצל אבא שלי, ולפני זה עבדתי במחסן משקאות. וזו, אגב, גם המורכבות של אנשים שהם מפורסמים והם צריכים כסף, שהם לא יכולים לעבוד עכשיו בעבודה של... וולט. אנשים הזמינו דלתות, זה היום שאבא שלי תיאום איתם את ההתקנה, דפיקות בדלת, פותחים את הדלת, מגיע המתקין. זה, כאילו, היה לי כל כך קשה באגו המסריח שלי, היה לי כל כך קשה", הוא משתף על המפגש המטלטל והמביך לעיתים בין הדמות המוכרת מהמסך לבין המציאות היומיומית האפורה.

אלא שדווקא מתוך השפל והקושי הפיזי, נולדה אצלו התובנה. "אני זוכר שאני נוסע בארבע בבוקר על אופניים חשמליות לרכבת ואני נוסע לעבוד במחסן ב-300 שקל ליום, ואני נתקע ואני מאחר את הרכבת, יורד עליי מבול וחושך, ובתוך הדבר הזה אני צורח לשמיים 'תודה! תודה!' כי אני יודע שבחיים שלי לא הייתי יכול לבחור לייצר לעצמי כאלה תנאים, ואלה התנאים המושלמים שאני צריך לעשות בשביל התיקון שלי".

הקריאה הזו לתודה בלב הסערה סימנה את תחילתו של תהליך של צמיחה, התחזקות רוחנית וקבלה עצמית. היום, כשהוא איש משפחה, שומר שבת, מאמן לריפוי הנפש ושחקן שחזר לבמה, תורג'מן מסתכל על המסלול שעבר ומבין שדווקא הסדקים, האובדן והקושי הכלכלי היו השער שלו לבנייה מחדש ולהשגת הריפוי והשקט האמיתי.

עוד ב-

איתי תורג'מן: "כשזה שודר עברתי את התקף החרדה הראשון שלי"

לכתבה המלאה

איתי בתפקיד האחרון שלו בתור מלולוב בסדרה "הפשוטע"

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Itay Turgeman‎‏ (@‏‎itayturgeman‎‏)‎‏