השנה היא אמצע שנות ה-2000. על המסך הוא הכוכב הכי גדול של המדינה, מצלם פרק אחרי פרק של "השיר שלנו", עובד על אלבום בכורה ומקבל הצעות מכל סדרה אפשרית. כלפי חוץ, רן דנקר החזיק בכל מה שדרש עולם הבידור. אבל מתחת, ברגעים שבין ימי הצילום ללילות הלבנים, הייתה דרמה שהציפה את החיים שלו בחרדה.

כך הוא משתף בתוכנית "מי רוצה להתחיל" שתעלה ביום שישי בקשת 12, "שאני נוסע הביתה מיום צילום ואני רואה שאני לא... אני לא רואה טוב את המספר של הרכב לפניי", הוא משחזר. "ואז אני מגיע הביתה ואומר 'אני אעשה בדיקת ראייה, יכול להיות שמשהו לא בסדר'. ומשם זה ממשיך, והגוף שלי מתחיל להירדם, ואני מתעורר בלילות ואני אומר לעצמי 'אין סיכוי שאני הולך ליום צילום מחר, אין סיכוי שאני מגיע לאן שהוא'".

הפער בין המציאות לבין מה שהתחולל בראש שלו הלך והתרחב במהירות. מחשבה בודדת על קושי בראייה התגלגלה לכדור שלג של תסמינים גופניים ותחושת סכנה מיידית, כשברקע חוסר אונים מול הסביבה שלא באמת הצליחה להבין. "ואני לא יודע איך לתקשר את זה, ואני לא יודע איך להסביר שמשהו לא בסדר קורה לי, ואני נורא נורא מפחד ואני מתחיל להיכנס לסרט שאני גוסס. וכמובן שכל מי שמסביבי אומר לי 'אתה יודע, לא כזה מהר, לא גוססים כזה מהר. אתה בן 22, למה שיקרה לך עכשיו משהו? זה לא במשפחה, זה לא...'. ואני אומר 'לא, אני... אני מעצמי יודע שאני... שאני גוסס'".

מה שהתחיל כחשש בריאותי הפך תוך זמן קצר למציאות נפשית ומצוקה. החרדה השתלטה עד שהיא הובילה לפרידה ממשית מהאנשים הקרובים אליו, תוך צמצום של הראייה והחוויה כולה. "אני נפרד מאנשים, אני נפרד מההורים שלי, אני נפרד מחברים... והעולם נסגר, כאילו, אני לא רואה כלום".

השלב הבא כבר גלש ישירות לתוך הקריירה. בדיקת MRI שנערכה בעקבות התסמינים הובילה לניסיון פענוח עצמאי טעות שרק החמירה את המצב וגרמה לו לעצור כמעט את כל הפעילות המקצועית. "ואז אני עושה MRI, ואני כמובן עושה את הטעות הנפוצה ואני קורא לבד את ה-MRI. ואז אני מבטל אגב הקלטות, התחלתי לעבוד אז על אלבום, עצרתי את זה, אמרתי 'לא' לכמה סדרות... רק מהחרדה שאני מבין שאני לא אגיע ליום הצילום הראשון".

עוד ב-

רן דנקר: "הלכת לעולמך ואני כבר מתגעגע כל כך"

לכתבה המלאה

בזמן שהצופים בבית ראו על המסך את דנקר הוא התמודד מאחורי הקלעים עם פער בלתי נתפס בין הדימוי הציבורי למצב התודעתי שלו. "אני גם מצלם באותו זמן 'השיר שלנו'... אז כאילו, אני מדמיין את הסצנות עכשיו, הכל נראה לי הזוי לגמרי. וזה נורא נורא קשה, זאת חוויה שכאילו אתה אומר... 'אני בשיא ההצלחה שלי, אני בן 22, 23, הכל... הכל קורה, ובפנים אני מרגיש שאני... אני... אין אותי, ואני לא רוצה לחיות ככה גם'".