במציאות היומיומית התובענית שלנו והקושי היומ-יומי לסגור את החודש במדינה כמו שלנו, קשה מאוד שלא לחשוב על עצמך. לא מן הנמנע שרבים מן האנשים שזוכים בפרסים כספיים, לא ממהרים לרוץ ולעשות מעשי חסד. הנטייה הטבעית והמובנת היא לסגור את המינוס או לעזור למשפחה. עם זאת, ישנם אנשים נדירים שמוכיחים שאפשר לפעול אחרת לגמרי, ושמים את הקהילה הרבה לפני טובתם האישית.

אחת מאותם אנשים היא עו"ד שירית סדן, אם לשמונה, שזכתה לאחרונה ב-25,000 שקלים במסגרת תחרות החיבורים התורניים של מפעל הפיס. למרות היעדר ניסיון מוקדם בכתיבה אקדמאית או תורנית, סדן בחרה להשתתף בתחרות בעקבות תקופה מורכבת שכללה חודשי מילואים ארוכים של בני משפחתה ואבל אישי על פטירת סבתה. הסבתא, שורדת אושוויץ שהלכה לעולמה בגיל 102, היוותה עבור סדן סמל של צמיחה מתוך חורבן והייתה ההשראה המרכזית לכתיבת המאמר שגרף את הפרס.

החיבור המנצח עסק בנושא "צמיחה ממשבר". סדן שילבה בין זיכרון סבתה לבין הטראומה הלאומית של מלחמת "חרבות ברזל", וניתחה את הקמת המשפחה ככלי החזק ביותר לתקומה רוחנית. היא סקרה דמויות מקראיות שחוו חורבן ובנו את חייהן מחדש, והעמיקה בפסיקות הלכתיות שלאחר השואה, בהן פוסקים כמו הרב הרצוג והרב פיינשטיין התירו ספקות כדי לאפשר לאלמנים ושורדים להקים בתים חדשים. את הרצף הזה חיברה סדן ישירות לימינו, לתופעה המרגשת של אלמנות המלחמה ושורדי השבי שבוחרים להתחתן ולצמוח מחדש.

כאשר התבשרה סדן על זכייתה ב-25,000 השקלים, היא קיבלה החלטה יוצאת דופן ותרמה את מלוא הסכום לצורך חיזוק מערכת החינוך בצורת ההקמת שמונה ספריות תורניות לילדים בתוך בתי כנסת ביישובי ההתיישבות הצעירה. בין היישובים שזכו לתרומה נמנים אביגיל ועשהאל שבדרום הר חברון, וכן אביתר ומלאכי השלום בבנימין.

כעת, לקראת סגירת ההרשמה לתחרות הבאה של מפעל הפיס ביום חמישי הקרוב (3.9), קוראת סדן לנשים נוספות להשתתף. המסלול הנשי השנה עוסק בנושא "עד שיפייס את חברו", וסדן מבהירה כי כתיבה המגיעה מתוך החיים עצמם ונוגעת בלב, מייצרת עוצמה גדולה שראויה להישמע.