פער התעסוקה המגדרי בישראל (7.7 נקודות אחוז) נמוך יחסית ל- OECD (3.13 נקודות אחוז) בממוצע, אך פער השכר המגדרי החציוני בישראל (7.22%), לשכירים במשרה מלאה, גבוה יחסית ל-OECD (4.12% בממוצע). לסגירת הפערים המגדריים בשוק העבודה משמעות רבה - צמצום הדרגתי של 40% מהפער צפוי להוביל לגידול של כ-34 מיליארד שקל בתוצר ב-2030 ושל כ-91 מיליארד שקל ב-2040 בהשוואה לתרחיש עסקים כרגיל (גידול של 0.2% ו-3.4%, בהתאמה).

הכלכלנית הראשית במשרד האוצר מפרסמת מסמך על אחד הגורמים המרכזיים לפערים המגדריים בשוק העבודה: הכניסה להורות, או כפי שהוא מכונה בספרות – "קנס האימהות". בישראל, ההכנסה השנתית מעבודה של יהודיות שאינן חרדיות יורדת באופן חד מיד עם הולדת הילד הראשון וגם עשור לאחר מכן היא נמוכה בכ-28% ביחס לגברים כתוצאה מהכניסה להורות. לפי הכלכלנית הראשית קנס האימהות בישראל מסביר כמחצית מהפער המגדרי בהכנסה מעבודה.

מתוך מסמך הכלכלנית הראשית באוצר 

קנס האימהות בישראל נובע בעיקר בשל ירידה בהיקף המשרה של נשים לאחר לידת הילד הראשון ופחות בגלל יציאה משוק העבודה. נוסף על כך, לאחר לידת הילד הראשון הנתונים מעידים כי נשים בוחרות לעבוד בשיעורים גבוהים יותר באזור מגוריהן (אפקט של 12% גם לאחר עשור) – דבר שעלול לצמצם את היצע אפשרויות תעסוקתן ויתכן שפוגע בשכרן השעתי הפוטנציאלי.

למרות פריון הילודה הגבוה, קנס האימהות בישראל אינו גבוה בהשוואה בינ"ל, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. במילים אחרות, ניכר שקנס האימהות בישראל עבור כל ילד הוא נמוך יחסית.

בחברה הערבית מתקיימת תופעה ייחודית שבה הפער המגדרי נפתח באופן משמעותי בשנת הנישואין, טרם לידת הילד הראשון. "קנס הנישואין" של נשים ערביות ביחס לגברים ערבים לאחר עשור עומד על 35%, גבוה מקנס האימהות בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות (28%). תופעה זו מחזקת את ההשערה לפיה הפערים המגדריים בשוק העבודה הקשורים בהורות נובעים גם מתפיסות תרבותיות - בהתאם לתוצאות שהתקבלו בדנמרק, שם נמצא שקנס האימהות הינו גבוה יותר עבור נשים שהאימהות שלהן עבדו מעט ביחס לאביהן.

בניגוד ליהודיות שאינן חרדיות, הפער המגדרי בשוק העבודה בקרב האוכלוסייה הערבית נובע בעיקר מירידה בשיעור התעסוקה של הנשים הערביות לאחר הנישואין ופחות מהפחתת היקפי משרתן. ממצא זה חשוב במיוחד על רקע שיעורי התעסוקה הנמוכים של הנשים הערביות. דבר שיכול לרמוז על ירידה כלשהי בהשפעה התרבותית על תעסוקת הנשים הערביות בשנים האחרונות הוא העלייה המשמעותית יחסית של תעסוקתן מתחילת שנות האלפיים, בעיקר בקרב צעירות, שניתן לייחס חלק משמעותי ממנה לעלייה בהשכלתן.

השוואה בין כלי המדיניות הפרו-משפחתיים השונים מראה כי בכל הנוגע להגברת תעסוקת האימהות, תקצוב מעונות יום הוא הכלי האפקטיבי ביותר – ועל כן החשיבות בהגברת הנגישות למעונות וסבסודם עבור משפחות מרקע חברתי-כלכלי חלש יותר בהם שני בני הזוג עובדים. ייתכן שעל מנת למתן את קנס האימהות בטווח הארוך יותר יש לנסות להשפיע גם על התפיסות התרבותיות שנוגעות לאחריות על גידול הילדים.

עוד ב-

"אימפוטנציה מקצועית": על הפער בין תוכנית הדיור הממשלתית למציאות בשטח

לכתבה המלאה

אפשרות אחת לכך היא לעודד אבות לקחת חופשת לידה משמעותית יחסית, ולאפשר גמישות בהיקף התעסוקה במהלך תקופת חופשת הלידה. לבסוף, התאמת ימי החופשה במערכת החינוך לפעילות המשק, הוא צעד נוסף שסביר שיוכל לתרום להגברת השוויון המגדרי בשוק העבודה, ובכל מקרה יתרום ליעילות הפעילות המשקית. מנגד, יש לקחת בחשבון את ההשלכות של צעדים שונים, כמו למשל קידום הפרדה מגדרית באקדמיה או בשוק העבודה במטרה לשלב את האוכלוסייה החרדית, על שילובן הכלכלי של הנשים.