לכפרי הנוער נודעת השפעה מכרעת והיסטורית על עיצוב דמותה של החברה הישראלית והמדינה, עוד מתקופת טרום היווסדה. החל מימיה הראשונים, הם היוו אבן שואבת לעולים ובני עולים, ובהמשך וביתר שאת התרחבו למעגלים נוספים המייצגים את אוכלוסיית המדינה הגדלה. כבר אז, היוו חלופה ביתית המעניקה לבני הנוער הנקלטים בהם את המעטפת והכלים הדרושים להתפתחותם וחוסנם.

לאורך העשורים הבאים, השתנה תמהיל כפרי הנוער ואליהם החלו להגיע בני נוער בפרופיל שונה, מורכב, אך כזה המייצג את המיקרו-קוסמוס המגוון של החברה הישראלית. נערים/ות אלו מגיעים לכפרי הנוער לאחר שחוו משברים, קשיים וסכנות בפרק חייהם הקצר. החברה והסובבים אותם פלטו אותם מהמסגרות הממלכתיות, ואלמלא כפרי הנוער שהיוו עבורם מפלט אחרון, היו מגיעים לרחוב, על השלכותיו וסכנותיו הידועות.

כפרי הנוער הינם מודל ייחודי ויחידי בעולם. הם מודל התואם לתפיסת ONE STOP SHOP המאגד תחת מרחב חינוכי אחד בית ספר, פנימייה, משק חקלאי ויחידה פסיכו-סוציאלית – שכולם יחדיו מעניקים לכל נער ונערה הנקלטים בהם את חליפת המענים האישית המותאמת עבורם לצמצום הפערים והחסכים עימם הגיעו. חסכים אלו מתבטאים בהיבטים לימודיים, חברתיים, רגשיים ואף התנהגותיים. כפרי הנוער והעומדים בראשם, אמורים לספק להם, אפוא, כל צרכיהם. הם אלו האמורים להעניק להם את המשענת שכה חסרה להם בחייהם. להעניק להם את התמיכה, הכלים, ההכוונה והאמונה בעצמם ובסובבים אותם מחדש.

אתגר זה מצריך משאבים. כפרי הנוער מתוקצבים בחסר מזה שנים רבות. לאורך שנים אלו ניסו קברניטי כפרי הנוער בכוחות עצמם לצמצם את הפער התקציבי ולמצוא פתרונות בדרכים יצירתיות המתבססות בעיקר על גיוס החברה האזרחית והפילנתרופיה אליהם. ואכן, למגזר השלישי משקל משמעותי בזירה זו. 'הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל', אשר הוקם בשנת 2012 על-ידי אבי נאור, יזם חברתי וחתן פרס ישראל, הינו דוגמה והוכחה חיה לכך.

בעשור החולף, רתם הפורום הציבורי שותפים אסטרטגיים מהחברה האזרחית, חלקם מישראל וחלקם מהעולם, במטרה לסייע לכפרי הנוער באתגרים הרבים העומדים בפניהם. המשאבים שגויסו, בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, הופנו לצרכים בסיסיים והכרחיים בכפרי הנוער. דוגמה בולטת הינה המיזם הלאומי לשיפור תנאי מחייתם ושיפוץ מגוריהם של אלפי החניכים השוהים בכפרי הנוער. התקציב הפילנתרופי אפשר העלאת הנושא לסדר היום ויצירת שותפות עם משרד החינוך, תוך העמדת תקציב מדינה לנושא, וכך התאפשר מהלך לאומי בעל אימפקט חשוב עבור חניכי כפרי הנוער.
 
לצד חשיבותה של החברה האזרחית ותרומתה המרכזית לחברה הישראלית, יש לתת את הדעת לכך שארגוני מגזר שלישי אינם עוגן תמידי. מציאות העלולה להתרחש עקב טלטלה כלכלית, כמו גם מגיפה עולמית או אפילו תחושת שובע מהשקעה בתחום אחד ורצון להפנות את מרצך לתחום עשייה חברתי אחר – הינם חלק אינטגראלי ממציאות מעגל חייהם של פילנתרופים וארגוני מגזר שלישי.

ומכאן, שתפקידה של המדינה ואחריותה כלפיי אלפי בני נוער אלו הינה קריטית, והיא זו המחייבת תעדוף לאומי והעלאה לסדר היום מצד מקבלי ההחלטות. המדינה היא זו המגדירה את כפרי הנוער כפתרון המיטבי לאלפי בני הנוער. היא זו השולחת את הנוער בסיכון לזרועותיהם של אנשי הצוות המקצועיים מתוך ציפייה ודרישה שיעשו את מה שקודמיהם לא הצליחו.

יש לכך מחיר ועלויות. וכאן חשוב להגיד, כי אין המדובר כאן על תקציב המיועד "לשמנת ולדובדבנים". מדובר כאן על תקציב שהמדינה התחייבה אליו, אך במו ידיה שחקה אותו ופגעה בו לאורך השנים. מדובר כאן על "הלחם והחמאה" הבסיסיים, על הקומה הראשונה בפירמידת הצרכים של מאסלו. מדובר כאן על חוב מוסרי ולקיחת אחריות של המדינה על החלטותיה ואי עמידה בהן.

תפקידה ואחריותה של המדינה צריכים להתבטא במעשים ובהעמדת התקציב החסר לכפרים. מדי שנה, מחסירה המדינה כ- 56 מיליון שקל מתקציב כפרי הנוער. מחסירה ממה שהיא התחייבה להעמיד. לא כתקציב תוספתי. עבור המדינה זהו תקציב קטן ובר השגה, עבור כפרי הנוער – מדובר על תקציב קיומי המסכן את המשך קיומם והמשך הענקת ההזדמנות היחידה לאותם אלפי בני נוער שלא זכו לכך בפרק חייהם, שהקו המשותף להם – שהינם הילדים של כולנו, מדגם מייצג של החברה הישראלית, ללא אבחנה בין ימין שמאל, יהודי ללא יהודי, דתי למול חילוני. זוהי מוסכמה חברתית.

זוהי חובתה של המדינה. זוהי חובתנו כאזרחים. זו העת לשנות. זו העת להחזיר את החוב המוסרי של המדינה לכפרי הנוער ולהעניק להם את המשאבים שנלקחו מהם.

עוד ב-

מענק מיוחד לעובדי כפרי הנוער בדרך להסכם שכר חדש

לכתבה המלאה

הכותב הינו מנכ"ל הפורום הציבורי – כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל