משרד החקלאות וביטחון המזון, בשיתוף משרד הבריאות, הכלכלה, הגנת הסביבה, המל"ל ורח"ל, הציג היום (שני) את התוכנית הלאומית לביטחון המזון. התוכנית החדשה מתוכננת עד לשנת 2050 וכוללת יעדי ביניים בשנים 2030 ו-2040.

מטרת התוכנית היא, להבטיח אספקה סדירה של מזון בריא, מגוון ובר-השגה לכלל האוכלוסייה בישראל, תוך קידום חקלאות ותעשיית מזון מקומיות וביסוס מערכות מזון מקיימות המותאמות לאתגרי האקלים.

התוכנית גובשה ברקע נתונים מדאיגים על אתגרים מהותיים לביטחון המזון הישראלי בהיעדר תכנון. כך למשל, מוערך שמשבר האקלים צפוי להביא להפחתת עשרות אחוזים בכמויות התוצרת החקלאית בגידולים שונים, וזאת לצד צפי לגידול האוכלוסייה בישראל שתגיע בשנת 2050 ל-16.5 מיליון אנשים שיצרכו כ-12.5 מיליון טונות מזון בשנה.

התוכנית שגובשה לשש קבוצות עבודה, כאשר הקבוצה הראשונה היא קבוצת סל המזון והרגלי הצריכה המליצה על סל מזון בריא ובמקביל, קידום חינוך תזונתי והגברת מודעות הציבור לחקלאות מקומית, במיוחד בקרב ילדים וצעירים. בתחום הרגולציה, הקבוצה בין היתר הציעה להגביל את הפרסום על מזון מזיק, ולצורך כך לרתום משרדי ממשלה נוספים במהלך רוחבי.

הקבוצה השנייה היא קבוצת החקלאות המקומית המליצה על גידול משמעותי בתוצרת המקומית, תוך שמירה על השטחים החקלאיים הקיימים, ובפרט, הוגדרו יעדים להגדלת הייצור.

קבוצת המו"פ והחדשנות המליצה על הקמת מערך ידע דיגיטלי כפלטפורמה לאיגום נתונים חקלאיים, סביבתיים וכלכליים, שתשמש ככלי אסטרטגי לחיזוי מגמות וזיהוי סיכונים לקידום מדיניות מיטיבה. בנוסף, קבוצת העבודה ממליצה על הקמת ממשק לסנכרון האושיטם בתחום למימוש שיתופי הפעולה בין גופי המחקר והפיתוח.

קבוצת תעשיות מזון התבססה על שני אתגרים מרכזיים: מחסור בכוח אדם ופריון נמוך; לצד זאת, ישנה עלייה בצריכת מזונות אולטרה-מעובדים ומזונות מזיקים המייצרת עול בריאותי, כלכלי, חברתי וסביבתי על המשק, שמוערכת במעל ל-55 מיליארד שקל לשנה. מכאן, הצוות הסכים שייעול התחום כרוך ביצירת תכנית לעידוד צריכת מזון בריא.

קבוצת הסחר ושיתופי הפעולה מליצו תשתיות היבוא, שהיא היכולת הפיזית לייבא מזון באופן שוטף ובהיקף הנדרש, יש ליצור מנגנון לניהול ותכנון כוח האדם הדרוש כדי לעמוד בכך. שנית, כדי להבטיח את תמהיל היבוא, שהוא גיוון מקורות היבוא והמוצרים, יש לבצע אופטימום ייבוא, מהלך רב משרדי לגיבוש מודל לביסוס מדיניות הסחר במזון, זאת במטרה להביא למימוש ערך המוסף של הייצור המקומי לצד עידוד תחרות.

היסוד השלישי הוא ניהול סיכוני היבוא באמצעות מערך ניטור סיכונים ובחינת חלופות, לצורך שמירה על חוסן תפעולי ועמידות של שרשרת האספקה. לבסוף, יש לגבש עקרונות מנחים לגיבוש מדיניות היבוא אשר תומכת ביעדי התוכנית ומאפשרים יישום מיטבי שלה.

הקבוצה האחרונה היא קבוצת אובדן המזון שהמליצה על הקמת כלים לחקלאים וביניהם: הקמת  מערכת מידע תומכת החלטות, זירת מסחר דיגיטלית למכירת עודפים לתעשייה ואפליקציה לדיווח בזמן אמת על התהוות עודפים לתרומה. היעדים אותם הגדיר הצוות: הקטנת המזון האבוד לנפש בשיעור של 20% עד 2035, וב-50% עד 2050. יעדים להצלת מזון ויעדים ממוקדי מקטע יוגדרו בהמשך.

עוד ב-

החקלאים מזהירים: "זה עשוי להסתיים בנזק בלתי הפיך"

לכתבה המלאה

ליאור לוי, יו"ר איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, התייחס לתוכנית הלאומית לביטחון המזון ואמר כי: "מדינת ישראל עושה צעד חשוב ונכון כשהיא מכירה בכך שביטחון מזון הוא ביטחון לאומי. מי שרוצה מדינה ריבונית צריך לדאוג שתהיה לה יכולת לייצר מזון לעצמה. התעשייה הישראלית ערוכה ומחויבת לאתגר, ויחד עם הממשלה, נוכל להבטיח את עתיד המזון של ישראל לדורות הבאים".