ציון: 2 מתוך 5

הסרט המקורי שיצא ב־1997 הפך במהרה לסרט פולחן. הוא היה מהיצירות המכוננות של ז'אנר האימה לנוער, ביסס את נוסחת ה־slasher המחודש, והציג כוכבים צעירים כמו ג'ניפר לאב יואיט, פרדי פרינז ג'וניור ושרה מישל גלר בשיא פריחתם. הסרט נחקק בזיכרון הקולקטיבי כחלק מהגל שהתחיל עם "צעקה", והפך לסמל תרבותי של הניינטיז – כזה שעדיין עומד במבחן הזמן.

בגרסה החדשה, העלילה ממשיכה את קו הזמן של הסרט המקורי. ג'ולי (יואיט), כיום מרצה באוניברסיטה, וריי (פרינז ג'וניור), בעל בר בסאות'פורט, חוזרים לתמונה, לצדם חבורה חדשה של צעירים, בראשות אווה (צ'ייס סוי וונדרס), שנקלעים לתאונת פגע וברח שמביאה עמה גל חדש של רציחות.

אחת הדמויות הבולטות היא סטיבי (שרה פידג'ן), שעובדת בבר של ריי ומתמודדת עם טראומה משפחתית. היא מוזמנת לחגיגת אירוסים ומוצאת את עצמה מהר מאוד בלב סיוט חדש. דמות נוספת – פודקאסטרית היפסטרית – חוקרת מקרי רצח בלתי מפוענחים, כולל זה מהסרט הראשון, ומייצגת את זווית ה־"טרו קריים" שכה אופיינית לתקופתנו. היא אף לובשת מרצ'נדייז שנראה כאילו נקנה באוזן השלישית – רמז נוסף לניסיון לשחזר תחושת קאלט.

הסרט מנסה להתכתב עם העידן הנוכחי דרך צ'קליסט עדכני: ייצוג להט"בי, מונחים כמו גזלייטינג, בתים חכמים, רשתות חברתיות, ואפילו קריצה לסרט סקובי דו בו כיכב פרינז ג'וניור. אך כל אלה מרגישים כתוספות חיצוניות – לא חלק מהותי מהעלילה.

הבימוי מדויק מדי, האסתטיקה סטרילית והמשחק – ברובו שטחי. מרבית הדמויות אינן מעוררות חיבור או הזדהות, סצנות הרצח צפויות, לא מרגשות ולא מעלות את סף הריגוש. מאז הסרט המקורי, הז'אנר התקדם: הפך קצבי, עמוק ופסיכולוגי יותר – אך החידוש הזה לא מיישר קו עם השינוי. הוא נזהר מלקחת סיכונים – ובכך מפספס את מהות האימה עצמה.

הדבר היחיד שעובד באמת הוא הנוסטלגיה: החזרה של הדמויות הוותיקות, השזירה הסבירה של העלילה עם המקור, והרפרנסים המדויקים – כולם מצליחים לעורר רגש אצל מי שגדלו על הסרט. הופעת קמאו אחת אף זכתה למחיאות כפיים באולם – רגע כן של התרגשות – אך הוא לא מצליח להחזיק את הסרט כולו.

כמו מותגים נוספים בז’אנר (צעקה, יום שישי ה־13, האלווין) גם כאן התחושה היא של תנועה במעגל סגור. ייתכן שנראה המשכונים נוספים – תלוי בהצלחת הקופות – אבל אם הכיוון יישאר זהה, לא מדובר בתחייה של מותג אלא במיחזור של נוסחה.

עוד ב-

מזהים? זו כוכבת האח הגדול בגיל 12

לכתבה המלאה

המותג חוזר וסרטי ההמשך כנראה שיגיעו (הכל התאם להצלחה בקופות) - אבל הרגש, הפחד והחידוש נותרו אי שם בניינטיז. חובבי המקור ייהנו מהמחוות. הצופים החדשים – כנראה פחות.