מתקפת הטרור חסרת התקדים בשבעה באוקטובר הותירה אחריה לא מעט מתמודדי נפש, וגם ילדים עם פגיעות נפשיות. כ-20,000 ילדים הוכרו כסובלים מנזקים נפשיים או פיזיים בעקבות המלחמה, כולל פוסט-טראומה, חרדות ודיכאון.

שתי חוקרות מהטכניון פיתחו שיטה חדשנית המשלבת תכנות עם ביטוי רגשי, במטרה לסייע לילדים להתמודד עם הטראומות שחוו. ילד הכלוא בטירה ומתחנן לחילוץ, זברה שאיבדה את הוריה, וחייזרים שפולשים לכדור הארץ – אלו רק חלק מביטויי הרגשות העמוקים שהביעו הילדים דרך הקוד, במחקר שערכו אביה בן-ארי, דוקטורנטית בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, וד"ר רינת רוזנברג-קימה, ראש המעבדה לטכנולוגיות למידה מודעת.

המחקר, שהוצג בכנס צ׳ייס של האוניברסיטה הפתוחה לחקר חדשנות וטכנולוגיות למידה, בחן האם ניתן להשתמש בגישת התכנות האקספרסיבי – דרך ללמד ילדים תכנות תוך יצירת סיפור אישי בעל משמעות רגשית – כדי לאפשר ביטוי רגשי אצל ילדים בישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל.

החוקרות ביקשו לבדוק אם יצירת סיפור אישי באמצעות קוד יכולה לשפר את החוויה הרגשית של הילדים, תוך שילוב אלמנטים מעולם הביבליותרפיה עם למידת תכנות. הוא התמקד בילדים בגילי היסודי, במיוחד על רקע התחממות הגזרה הצפונית. "המחקר הוא למעשה מעין ׳קייס סטאדי׳ מתוך מחקר רחב יותר, שבו אנחנו מפתחות את גישת התכנות האקספרסיבי, את הביסוס התיאורטי והפרקטי שלה, ובודקות אותה בקרב אוכלוסיות ילדים מגוונות – לאו דווקא בהקשר של מי שהושפעו מהמלחמה", מסבירה בן-ארי בשיחה מיוחדת עם ice.

"אם תכנות היא שפה לכל דבר, ושפות משמשות לביטוי עצמי ושחרור רגשי, אזי שאולי ניתן יהיה גם להשתמש בתכנות לצורך אותן מטרות", מסבירה בן-ארי את מה שעמד בבסיס הרעיון - האם ניתן לעשות שימוש בשפת תכנות באופן דומה לשימוש שנעשה בשפה טבעית לצורך ביטוי עצמי. באמצעות ScratchJr, המשמשת כפלטפורמה להוראת תכנות, הילדים תרגמו חוויות לרצף פעולות מתוכנתות, והעלו סיפורים עם תמות של חטיפה, אובדן וניצחון – נושאים שמזכירים את המציאות הישראלית לאחר אירועי השבעה באוקטובר. הממצאים היו מפתיעים, הילדים לא רק למדו לתכנת, אלא גם מצאו דרך להביע רגשות מורכבים דרך הקוד.

השיטה מבוססת על תרגילים מעולם הביבליותרפיה, שהותאמו כך שיתבצעו באמצעות קוד. עם זאת, החוקרות מדגישות כי הכיוון שלהן אינו טיפולי, אלא חינוכי: "במקום לנתח או לפרש את הרגשות שעולים מתוך היצירה, אנחנו יוצרות עבור הילד מרחב לביטוי רגשי דרך הקוד". לפי בן-ארי, הממצאים עד כה מצביעים על קשר בין מורכבות הסיפור למורכבות הקוד. "סיפורים עשירים ומפורטים יותר דרשו שימוש במיומנויות תכנות מתקדמות יותר, מה שמצביע על כך שביטוי רגשי ומעורבות רגשית ביצירה עשויים לתרום ללמידה מעמיקה יותר של תכנות", מסכמת בן-ארי.

תכנות אקספרסיבי כדרך לביטוי רגשי

בבסיס השיטה עומדת ההנחה שתכנות, כמו שפה טבעית, יכול לשמש ככלי להבעה אישית. במסגרת המחקר, ילדים למדו תכנות באמצעות ScratchJr, פלטפורמת תכנות חזותית לילדים, תוך שהם יוצרים סיפורים אישיים דיגיטליים. השיטה מבוססת על "סיפור בשישה חלקים", תרגיל מעולם הביבליותרפיה, שבו הילד בונה עלילה המשקפת את עולמו הפנימי. באמצעות הפלטפורמה, הילדים תרגמו רגשות וחוויות לרצף פעולות מתוכנתות. הם השתמשו בכלים כמו תנועה, שינוי גודל דמויות, הופעה והיעלמות של אובייקטים והקלטת סאונד, כדי לבטא רגשות כמו פחד, בדידות או תקווה. לדוגמה, ילד שתיאר דמות הכלואה בטירה עשוי היה ליצור קוד שבו הדמות מנסה להימלט, נתקלת במכשולים, ולבסוף מצליחה להשתחרר – מה שיכול לשקף תחושת חוסר אונים לצד רצון לניצחון.

הממצאים היו ברורים: כל הילדים, גם אלו שלא התנסו קודם בתכנות, הצליחו ללמוד מיומנויות בסיסיות כמו רצפים, לולאות ותנאים. בנוסף, ילדים שמתקשים בכתיבה מסורתית הפגינו יותר עניין והתמדה כאשר השתמשו בתכנות ככלי ליצירת סיפור. "על אף האתגרים שמזמנת למידת תכנות, המוטיבציה להשלים את הסיפור שהוא פרי דמיונם של הילדים מגשרת על הקושי בלמידה, והם על פי רוב מעוניינים להמשיך ולהעמיק", מסבירה בן-ארי. המחקר גם העלה השפעה חיובית על הרגשות: "ראינו עלייה בשמחה, גאווה, עניין ותעוזה, לצד ירידה בתחושת הדריכות, העצב והכעס", מספרת בן-ארי. התוצאות חיזקו את ההשערה כי קיים קשר ישיר בין מורכבות הרגשות לבין רמת השליטה הטכנית בתכנות – ככל שהילדים יצרו סיפורים עשירים ומורכבים יותר, כך הקוד שלהם הפך מתוחכם יותר מבחינה טכנולוגית.

מהן הדרכים להרחיב את השיטה?

המחקר התמקד בפלטפורמת ScratchJr, שמאפשרת לילדים להביע רגשות באמצעות תכנות חזותי. אך האם ניתן להרחיב את השיטה גם לשפות תכנות מתקדמות יותר? בן-ארי מסבירה כי כרגע, המחקר ממוקד בילדים צעירים, ולכן נעשה שימוש בפלטפורמה ויזואלית, שאינה דורשת מיומנויות כתיבה. "עבור ילדים שטרם רכשו את מיומנויות הכתיבה הדרושות ליצירת סיפורים מילוליים, היבט חזותי הוא קריטי, כיוון שהוא מאפשר להם להביע את עצמם בצורה אינטואיטיבית", היא אומרת.

לגבי האפשרות להשתמש בשפות תכנות מבוססות טקסט, כמו Python או JavaScript, בן-ארי מסבירה כי המחקר עוד בראשיתו, אך הרעיון בהחלט מעניין. "ברמה הרחבה יותר, קיימת טענה כי כל יצירה שאדם יוצר – לרבות תוכנה – יש בה אלמנטים של ביטוי עצמי, ולכן ייתכן שבעתיד ניתן יהיה להתאים את השיטה גם לפלטפורמות אחרות", היא מוסיפה. ומה לגבי מבוגרים? למרות שהמחקר מתמקד בילדים בגילי היסודי, בן-ארי מאמינה שהשיטה יכולה להיות רלוונטית לכל מי שמעוניין ומסוגל להשלימה, בין אם עבר טראומה ובין אם לאו. עם זאת, היא מדגישה כי ScratchJr פותחה במיוחד עבור ילדים צעירים, ולכן ייתכן שהרחבת השיטה למבוגרים תדרוש התאמות לכלים מתקדמים יותר. "ייתכן שבעתיד נוכל לבדוק כיצד השיטה יכולה להועיל גם לאוכלוסיות אחרות, כמו מבוגרים עם צרכים מיוחדים", היא אומרת.

האם תכנות יהפוך בעתיד לכלי אבחון רגשי?

בן-ארי מדגישה כי בשלב זה, המחקר אינו מתיימר להוות כלי אבחוני, אלא לספק לילדים מרחב לביטוי רגשי. "מאחר שלא ביקשנו לאבחן, אלא רק לאפשר מרחב להבעה עצמית, ראינו בסיפורים שנוצרו עדות ליכולתה של גישת התכנות האקספרסיבי לאפשר השלכה ועיבוד של רגשות", מסבירה בן-ארי. עם זאת, בעתיד ייתכן כי ניתן יהיה לבחון את הפוטנציאל של השיטה גם ככלי המסייע בזיהוי מצוקה רגשית. "כלי אבחון מחייב תיקוף מדעי, התאמות רגולטוריות והכשרה של אנשי מקצוע מוסמכים", אומרת בן-ארי. לדבריה, שימוש בתכנות אקספרסיבי לצורך אבחון רגשי אינו בלתי אפשרי, אך בשלב זה אינו נמצא בסקופ של המחקר. לעומת זאת, החוקרות כן שואפות לשלב את השיטה במסגרות טיפוליות, כך שהיא תוכל לשמש מטפלים ככלי נוסף ליצירת שיח והעמקה עם מטופלים.

מעבר לכך, לפי בן-ארי, הן כבר עובדות על הרחבת השיטה למסגרות חינוך, מתוך מטרה לשלב אותה בתכניות לימודים רשמיות. "אנחנו נמצאות בעיצומו של מחקר עיצוב (design-based research), שמטרתו לבחון, לתקף ולהרחיב את תכנית הלימודים להוראת תכנות אקספרסיבי בבתי ספר", מספרת בן-ארי. בעתיד, הן מקוות להטמיע את השיטה כחלק מתהליך הכשרת מורים, ולבחון את התאמתה לתלמידים עם צרכים מיוחדים, כמו ילדים עם הפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה. "מעבר לתרומה להוראת מדעי המחשב, אנחנו רוצות להוכיח שהתייחסות להיבטים רגשיים בתוך תהליך הלמידה יכולה לשפר לא רק את רווחת התלמידים, אלא גם את הפנמת החומר", מסכמת בן-ארי.