במשך שנים ארוכות, ישראל וטורקיה קיימו יחסי מסחר יציבים ופוריים שהתבססו על אינטרסים כלכליים משותפים ויחסי אמון בין תעשיינים, סוחרים ואנשי עסקים בשתי המדינות. כל זאת, גם בתקופות בהן היחסים בין המדינות היו טובות, אולם גם בתקופות בהן היחסים בין המדינות חוו משברים קשים ועוינות דוגמת אירועי המרמרה, המבצעים השונים בעזה ולאורך שלטון ארדואן.

לא משנה עד כמה גדולה הייתה מידת העוינות והמתיחות בין שתי ההנהגות  – היחסים המסחריים נותרו חזקים, פוריים ומלאי אמון וידידות.

אולם כל זאת השתנה בשנה האחרונה. לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", היחסים בין המדינות חוו טלטלה נוספת ומשמעותית. השלטון הטורקי בהובלת הנשיא ארדואן הביע ביקורת חריפה על מדיניות ישראל בעזה, ביקורת שהלכה והסלימה עד להחלטה על השעיית הסחר עם ישראל. ממשלת ישראל, ושר האוצר סמוטריץ' בראשה, לא התמהמהו, וזמן קצר לאחר הודעת הממשל הטורקי על השעית המסחר, מדינת ישראל הודיעה מצידה על השעיית המסחר, מה שהוביל למצב בו "דה פקטו" הופסקה כליל פעילות המסחר בין המדינות.

אין חולק על כך שממשל ארדואן הנוכחי הינו ממשל עוין למדינת ישראל ואין חולק על כך כי המלחמה בה אנו נלחמים הינה מלחמה מוצדקת ביותר אשר נכפתה עלינו. אולם יחד עם זאת, על ממשלת ישראל עדיין הייתה החובה לחשוב על המהלך הרדיקאלי של הפסקת המסחר מול טורקיה פעם נוספת. זאת כאשר בתוך כלל השיקולים היה עליה לשקול בכובד ראש את משמעותיות הפסקת המסחר בין המדינות, תוך בחינת השפעתה על המשק הישראלי, ולא פחות מכך, על הצרכן הישראלי.

ההחלטה על הפסקת היחסים הגיעה ישירות מהדרגים המדיניים בשתי המדינות, אולם בפועל עבור אהדרג המדיני ההחלטה לא שינתה במאום את אופי החסים. על התעשייה הישראלית והכלכלה הישראלית, לעומת זאת, הייתה השפעה עצומה.

טורקיה היא ספק מרכזי וחשוב עבור המשק הישראלי, במגוון רחב של תחומים, כאשר אחד התחומים המרכזיים שבהם הוא תעשיית הפלדה – חומר גלם חיוני ומרכזי לענף הבנייה והתשתיות. מנגד, גם השוק הישראלי, על אף גודלו הקטן יחסית, נחשב לשוק משמעותי עבור יצרני וספקי הפלדה הטורקים לאור הקשרים הענפים וארוכי השנים. אזרחי מדינת ישראל מסתכלים על החרם בין המדינות כמאבק בין מדינות או תעשיינים אמידים, שכלל אינו קשור אליהם, אולם ההשלכות הכלכליות של החרם מגיעות ישירות לכיסו של כל אזרח ישראלי.

ישראל מצויה במשבר נדל"ן מתמשך, מחירי הדיור גבוהים מתמיד, ועלויות הבנייה הולכות וגדלות עבור הקבלנים ורוכשי דירות כאחד. הציבור הישראלי לא תמיד מבין את הקשר הישיר בין החרם על טורקיה לבין ההתייקרויות בענף הבנייה, אך המציאות ברורה: כשהפלדה יקרה יותר – גם הדירות יקרות יותר. מחסור באספקה והפניה לייבוא ממדינות אחרות בשוק מייקרות את עלויות ייבוא הפלדה, גורמת להתייקרות הסחורות עבור הקבלנים, וההתייקרויות הללו מגולגלות בסופו של דבר גם על הרוכשים.

אם התעניינתם, המצב אינו טוב יותר בצד הטורקי. משיחות עם עמיתינו בצד הטורקי מצטיירת תמונה דומה – גם הם נפגעים מהמצב והיו מעדיפים לשמור על יחסי המחסר חרף המשבר המדיני בין המדינות. החרם ההדדי אינו משרת איש מלבד פוליטיקאים שנהנים מדיבידנדים פוליטיים בזמן שבפועל כולם יוצאים מופסדים.

אפשר להציב גבולות ועמדות פוליטיות נוקשות וברורות, בזמן בו מחזירים את "הנורמליזציה" ביחסי המסחר בין המדינות. אין סיבה אמיתית להמשך המדיניות הנוכחית, ואין שום תועלת אמיתית בהגבלות שמרחיקות אותנו מהשוק הטורקי. אני קורא למשרד הכלכלה ולשר האוצר: תפרידו בין המשבר הפוליטי לבין המשבר הכלכלי -  חשבו על אזרחי ישראל. חשבו על הזוגות הצעירים שמנסים שאוספים שקל לשקל כדי להגיע להון עצמי שיספיק לרכישת דירה, חשבו על המשפחות שנאנקות תחת יוקר המחיה, חשבו על כך שבידיכם האפשרות לקהל מעט על העול הכלכלי ולשפר את מצבו של המשק הישראלי בתקופה מורכבת.

המסחר עם טורקיה היה מאז ומתמיד מבוסס על הבנה הדדית והערכה ותמיד פעל במסלול מקביל ליחסים המדיניים – עכשיו הזמן לחזור לדרך זו. פתיחת הסחר מחדש יכולה להיות הצעד הראשון בשיפור לא רק של הכלכלה, אלא אולי גם של היחסים בין המדינות. אחרי הכול, כלכלה יציבה ושיתוף פעולה מסחרי הם לעיתים הדרך הטובה ביותר לקרב בין עמים.

עוד ב-

אבי דיכטר: "ישראל צריכה לבסס את הייצור שלה על תוצרת מקומית"

לכתבה המלאה

הכותב הוא הבעלים של יבואנית הפלדה "הל - דור", שהינה אחת מיבואניות הפלדה הוותיקות והגדולות בישראל אשר מייבאת מטורקיה כבר שנים ארוכות