בשוק ההון, יש מהלכים שהמשקיעים מבינים מיד, ויש כאלה שמחייבים עצירה ומחשבה. המינוי של אסף אלפרוביץ' לתפקיד סמנכ"ל הכספים של ICL שייך ככל הנראה לקטגוריה השנייה.

אלפרוביץ' כיהן כסמנכ"ל הכספים של סולאראדג' - יצרנית הממירים הסולאריים הישראלית שהייתה בעבר גדולת הישראליות בוול סטריט - מאז מרץ 2025. בדיוק שנה. ובמהלך השנה הזו, שבה הוא עמד בראש המאמץ לשיקום החברה, מניית סולאראדג' הכפילה את עצמה יותר מפי שניים - מ-16 דולר לאזור ה-38 דולר, זינוק של קרוב ל-130%.

במבט ראשון המהלך נראה כמו מעבר רגיל מחברה אחת לאחרת, אבל יש כאן כמה סימני שאלה, ואחד מהם גדול במיוחד: חבילת המניות שקיבל אלפרוביץ' עם כניסתו לתפקיד עמדה על 1.2 מיליון דולר (RSU ו-PSU, כלומר מניות חסומות שמוענקות על פני ארבע שנים). בגלל הזינוק החד במניה, אותה חבילה שווה היום הרבה יותר.

הבעיה היא שאלפרוביץ' לא תכנן להיות בתפקיד שנה בלבד - החוזה שלו נחתם לארבע שנים. משמעות הדבר: הוא קיבל בערך רק 25% מהמניות שהובטחו לו (פעימה ראשונה מתוך ארבע). את היתרה - 75% שכיום שווים כ-2.07 מיליון דולר, מעל 6 מיליון שקל, הוא פשוט משאיר על השולחן מאחוריו.

ולא רק זה. בסולאראדג' נהנה אלפרוביץ' משכר של כ-155,000 שקל לחודש. בתפקידו החדש ב-ICL, בהתבסס על הנתונים של קודמו אבירם להב (שפרש בשל הגיעו לגיל פרישה), השכר המקביל עומד על כ-128,000 שקל - ירידה חודשית של כ-27,000 שקל, שמסתכמת לוויתור של מעל 300,000 שקל בשנה.

עם עזיבתו, אלפרוביץ' לא ביקש להשאיר ספקות לגבי יחסיו עם החברה שעזב: "אני רוצה להודות לצוות שלי, לדירקטוריון ולכל אנשי סולאראדג'. אני עוזב תוך החזקת סולאראדג' בהערכה הגבוהה ביותר. אני גאה מאוד מהצעדים שעשינו ונרגש לא פחות מההזדמנויות שעוד לפניה". המנכ"ל שוקי ניר הוסיף למחמאות: "אנו מודים לאסף על הנהגתו ותרומתו בחיזוק היסודות הפיננסיים של סולאראדג' ובקידום החברה לעבר רווחיות מתמשכת".

החברה הדגישה במפורש כי העזיבה אינה קשורה לאף בעיה פיננסית, חשבונאית, או חילוקי דעות על מדיניות.

ICL, חברת המינרלים והכימיכלים הגלובלית שבשליטת עידן עופר, היא אחת החברות הגדולות והיציבות בישראל, אם כי גם היא מתמודדת עם אי וודאות בתקופה האחרונה: החברה חתמה על מסמך עקרונות עם המדינה שמסדיר את סיום הזיכיון בים המלח ב-2030, תמורת פיצוי של 2.54 מיליארד דולר - במידה שלא תזכה במכרז החדש.

ICL מוותרת על זכות הסירוב הראשונה שהייתה לה, מה שהפך את הזיכיון לנכס שנחשב כמעט מובטח. כעת תצטרך להתחרות בתנאים שווים - ולמרות היתרונות הברורים שלה (תשתיות קיימות, ניסיון, שרשרת ערך מלאה), התוצאה אינה מובטחת.

אל תוך הסיפור הזה, בשלב הקריטי שבו ICL מתכוננת לקרב מהגדולים שלה בשנים האחרונות, נכנס אלפרוביץ'. והשאלה הגדולה היא למה? כשהמספרים והתנאים לא מסתדרים, יש תשובה אחת אפשרית.

בשוק ההון, כשמנהל בכיר מוותר מרצונו על מעל 6 מיליון שקל ויורד בשכר, הסבר סביר אחד מתבקש: הוא קיבל הצעה שמפצה על כך. ICL כאמור היא מהחברות הגדולות בישראל, וגם בעולם בתחומה, ומענק חתימה שיפצה על מניות חסומות שאבדו היא פרקטיקה מוכרת בגיוסים בדרג זה. עם זאת חשוב לציין שתנאי העסקתו של אלפרוביץ' טרם פורסמו.

מה שכן ברור: אלפרוביץ' מגיע ל-ICL עם ביצועים שקשה להתווכח איתם. בדלתא גליל, שם כיהן כארבע וחצי שנים בין 2019 ל-2024, המניה הכפילה את ערכה בתקופת כהונתו. בסולאראדג', שנה אחת שינתה את הנרטיב של חברה שהייתה בשפל היסטורי ל-130% תשואה. ICL, מצידה, זקוקה בדיוק לסוג הזה של מנהל כספים - מי שיודע לייצב, לשקם ולהכין חברה לפרק תחרותי.

עוד ב-

סולאראדג' מפתיעה את וול סטריט: המניה מזנקת

לכתבה המלאה

למשקיעים בשתי החברות כדאי לשים לב: בסולאראדג', האתגר כעת הוא למצוא יורש שישמר את המומנטום של אלפרוביץ'. ב-ICL, הגיוס מאותת שהחברה מכינה את עצמה לקרב על הזיכיון ביד מלאה.