השוק

בדרך לעולם שלישי? הדו"ח שמזהיר מעתיד הכלכלה הישראלית

לקראת הבחירות, דו"ח של מוסד שורש מצביע על ירידה בפריון, הקצאת 37.5 מיליארד שקל להטבות ולסבסוד החברה החרדית, משבר בחינוך והאצה בבריחת המוחות ומציג ארבעה צעדים לשינוי המגמה

מערכת ice | 15/10/2026 15:47

לקראת הבחירות לכנסת, מפרסם נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, פרופ' דן בן-דוד, את "מדריך שורש 2026: האיום הכלכלי-חברתי על ישראל". הדו"ח מצביע על שורה של תהליכים ארוכי טווח, שלטענתו נובעים משינוי בסדרי העדיפויות הלאומיים בחמישים השנים האחרונות, ומזהיר כי השילוב בין ירידה בפריון, הקצאת משאבים שאינה מקדמת צמיחה, משבר במערכת החינוך ובריחת מוחות עלול לסכן את יכולתה של ישראל להמשיך להתקיים כמדינה מפותחת.

הירידה בפריון והתרחקות ממדינות ה-G7

אחד הממצאים המרכזיים בדו"ח נוגע לשינוי במעמדה של ישראל בתחום הפריון הכולל. בשנת 1954 היה הפריון בישראל נמוך ב-27% מהממוצע של מדינות ה-G7. בתוך שני עשורים צמצמה ישראל את הפער ואף עקפה את הממוצע: בשנת 1975 עמד הפריון במדינה על 9% מעליו. אלא שמאז התהפכה המגמה, ובשנת 2023 כבר היה הפריון בישראל נמוך ב-15% מהממוצע של מדינות ה-G7.

גם בפריון העבודה, הנמדד לפי התוצר המקומי הגולמי לשעת עבודה, נרשמה נסיגה. לפי הדו"ח, בשנת 1972 עקפה ישראל את כל מדינות ה-G7, אך בשנת 2024 היא כבר פיגרה אחרי שש מתוך שבע המדינות. הפער הגיע ל-34% מול גרמניה ול-30% מול ארצות הברית.

סדרי העדיפויות בתקציב והפער בין המגזרים

הדו"ח מתייחס גם לחלוקת המשאבים הציבוריים ודוחה את הטענה שלפיה הוצאות הביטחון הן שפגעו בהשקעות האזרחיות. לפי ממצאיו, ההוצאה האזרחית בישראל הייתה לאורך השנים שווה לממוצע ה-OECD או גבוהה ממנו. במקום זאת, הדו"ח מפנה את תשומת הלב לשינוי בסדרי העדיפויות התקציביים.

על פי הנתונים המוצגים בו, בשנת 2024 הסתכמו ההטבות, ההנחות והסבסוד לחברה החרדית ב-37.5 מיליארד שקל. מדובר בסכום הגבוה משמעותית מכלל תקציבי המדינה לבתי החולים, לאוניברסיטאות ולמכללות יחד, שהסתכמו בכ-26.7 מיליארד שקל.

הפער בין הסכומים עומד על כ-10.8 מיליארד שקל. לפי הדו"ח, סכום זה היה יכול לממן הקמה ותפעול של שמונה בתי חולים ציבוריים נוספים או עשר אוניברסיטאות מחקר.

משק מפוצל ותלות בשכבה מצומצמת

מוסד שורש מתאר את המשק הישראלי כמשק המאופיין בפערים עמוקים בין ענפים וקבוצות עובדים. לפי הדו"ח, פריון העבודה בענף ההייטק, המעסיק כ-10% מכוח העבודה, גבוה ב-22% מממוצע ה-OECD. לעומת זאת, בקרב יתר 90% מהמשק, פריון העבודה נמוך ב-24% מהממוצע.

הדו"ח מדגיש כי מוקדי המצוינות של ישראל נשענים על שכבה מצומצמת במיוחד באוכלוסייה. עובדים במקצועות טכנולוגיים, רופאים וחברי סגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות המחקר מהווים יחד כ-3% בלבד מכלל האוכלוסייה.

לפי הניתוח, הפערים הללו מגבירים את התלות של המשק בקבוצה קטנה יחסית של עובדים מיומנים, בעוד שחלקים נרחבים ממנו מתאפיינים בפריון נמוך יותר.

המשבר בחינוך והשלכות השינוי הדמוגרפי

הדו"ח מזהיר כי השינויים הדמוגרפיים בישראל כבר באים לידי ביטוי במערכת החינוך, וכי הרכב התלמידים כיום מעיד על האתגרים הצפויים בשוק העבודה בעתיד. לפי הנתונים, בשנת 2026 כ-48% מתלמידי כיתה א' משתייכים למגזרים שבהם שיעורי התעסוקה וההכנסה נמוכים: 25% חרדים ו-23% ערבים.

גם בקרב ילדים צעירים ניכרת מגמת השינוי. החרדים מהווים 26% מהפעוטות בני 0–4, לעומת 6% בלבד בקרב בני 50–54.

הדו"ח מצביע גם על הישגי התלמידים במבחני פיז"ה לשנת 2025. לפי הנתונים המוצגים בו, 81% ממדינות ה-OECD השיגו תוצאות טובות יותר מתלמידי החינוך הממלכתי בישראל, ו-76% מהמדינות דורגו מעל תלמידי החינוך הממלכתי-דתי. התלמידים הערבים דורגו מתחת לכל מדינות ה-OECD ומתחת לשש מתוך שבע מדינות ערב שנבחנו. עוד מצוין כי רוב הבנים החרדים אינם לומדים לימודי ליבה ואינם ניגשים למבחנים האלה.

כדוגמה לשינויים המתרחשים ברמה המקומית, הדו"ח מציג את העיר ערד. מאז 1995 ירדה העיר בשלושה אשכולות סוציו-אקונומיים. במקביל, שיעור התלמידים החרדים בחינוך היסודי עלה מ-21% בשנת 2000 ל-75% בשנת 2026, בעוד ששיעור התלמידים בחינוך הממלכתי ירד מ-75% ל-20%.

בריחת המוחות והגידול בהגירה השלילית

סוגיה נוספת שאליה מתייחס הדו"ח היא עזיבת ישראלים, ובפרט עובדים בעלי הכשרה מקצועית גבוהה. לפי הנתונים, שיעור הרופאים הישראלים העובדים במדינות ה-OECD, ללא ארצות הברית, ביחס למספר הרופאים בישראל, כמעט שילש את עצמו: מ-0.7% בשנת 2000 ל-1.9% בשנת 2023.

גם נתוני ההגירה של ילידי ישראל מצביעים על פער משמעותי בין מספר העוזבים למספר החוזרים. בשנת 2024 עזבו את המדינה 35,993 ילידי ישראל, לעומת 13,820 שחזרו אליה. מדובר בפער שלילי של כ-160% יותר עוזבים מחוזרים.

ארבעה צעדים לשינוי המגמה

לנוכח הממצאים, פרופ' בן-דוד מציג את תוכנית "ישראל 2.0", הכוללת ארבעה צעדים שלדבריו על הממשלה הבאה לאמץ. הראשון הוא גיבוש תוכנית ליבה משודרגת, אחידה ומחייבת לכלל תלמידי ישראל, ללא יוצא מן הכלל. השני הוא שינוי סדרי העדיפויות התקציביים והפסקת הקצאת כספים לפי מפתחות מגזריים, לטובת מטרות ממלכתיות.

שני הצעדים הנוספים הם רפורמה בשיטת הממשל, שנועדה לחזק את האיזונים, הבלמים והאפקטיביות השלטונית, וכינון חוקה שתגן על יסודות המדינה ועל זכויות היסוד של כלל אזרחיה.

בן-דוד מדגיש כי לשיטתו, אין מדובר בסוגיה של ימין או שמאל, אלא בהכרעה הנוגעת לעתידה של המדינה.

המשמעות עבור הציבור הישראלי

לפי הדו"ח, ההשלכות של התהליכים המתוארים בו עשויות להגיע גם לחיי היומיום של הציבור. כאשר המשק נשען על שכבה מצומצמת של עובדים בעלי פריון גבוה, ובמקביל הפריון הכללי נשחק, עלול לגדול הנטל המוטל על מעמד הביניים העובד. הדבר עשוי להתבטא בלחץ על מערכת המס, בשחיקת השכר ובקושי להתמודד עם יוקר המחיה.

במקביל, הקצאת משאבים שאינה מספקת מענה מספק למנועי הצמיחה ובריחת עובדים מיומנים עלולות להקשות על מערכות ציבוריות, ובהן מערכת הבריאות. בתחום החינוך, הפערים בהישגים והיעדר לימודי ליבה בקרב חלק מהתלמידים עלולים לפגוע ביכולתם להשתלב בעתיד בשוק העבודה ולהתחרות בכלכלה העולמית.

עוד ב-

ליאם גולן נכנס לעולם העסקים: חברת המוניות החדשה שבבעלותו

לכתבה המלאה

הדו"ח מזהיר כי המשך המגמות הללו עלול להעמיק את הפערים במשק ולהכביד על יכולתה של ישראל לממן את השירותים הציבוריים ואת צורכי הביטחון שלה. לטענת מחבריו, שינוי בסדרי העדיפויות בתחומי החינוך, התקציב והממשל הוא תנאי להתמודדות עם האתגרים הכלכליים והחברתיים של השנים הבאות.