פסק דין חדש ודרמטי של בית הדין הארצי לעבודה עושה סדר בענף המזון: המעסיקים יכולים לנשום לרווחה, בעוד העובדים יצטרכו להבין שהזכויות שלהם תלויות בשאלה מה בדיוק הם אופים. לפי דיווח ב-"דה מרקר", נקבע כי צו ההרחבה הישן של ענף האפייה חל רק על מאפיות לחם ומוצרים דומים (כמו פיתות), ולא על קונדיטוריות שמתמחות בעוגות ומאפים.

הסיפור התחיל בתביעה של עובדת ברשת הקונדיטוריות המפורסמת "שמו", בניהולו של מיקי שמו. העובדת דרשה לקבל תנאים מועדפים שמופיעים בצו ההרחבה של ענף האפייה – כמו תוספת משמרות לילה גבוהה במיוחד ויותר ימי חג בתשלום. היא טענה כי מאחר שהמקום אופה את מוצריו, הוא נחשב למאפייה לכל דבר. בסיבוב הראשון בבית הדין האזורי היא אפילו ניצחה, והרשת חויבה לשלם לה סכומים משמעותיים.

אולם, בבית הדין הארצי התמונה התהפכה לחלוטין. השופטים קבעו כי אי אפשר להשוות בין התנאים של עובד במאפיית לחם תעשייתית לבין עובד בקונדיטוריה. הצו המקורי נחתם עוד בשנת 1971 בין ההסתדרות לארגון בעלי המאפיות, והוא נועד במקור לפצות על עבודה פיזית קשה במיוחד מול תנורי לחם לוהטים. השופטים הסבירו שגם אם מבחינה לשונית המילה "אפייה" מתאימה לשני המקרים, המאפיינים והאילוצים של שני העסקים שונים לגמרי.

ההחלטה הזו משמעותית מאוד לשוק העבודה, שכן היא בולמת גל של תביעות דומות שהוגשו נגד רשתות אחרות. עורך הדין יאיר ארן, שייצג את רשת "שמו", הסביר כי פסק הדין מבהיר סוף סוף את ההבדל המשפטי וקובע שהזכויות המיוחדות של עובדי המאפיות לא עוברות אוטומטית לכל מי שנוגע בבצק.

עוד ב-

מיקי שמו במהפך דרמטי: "לא מזהים אותי היום"

לכתבה המלאה

בשורה התחתונה: אם העסק מתמקד בלחמים – הצו חל עליו. אם הוא מתמקד בעוגות וקינוחים – הוא פועל תחת כללים אחרים. הפסיקה הזו מעניקה שקט נפשי לבעלי הקונדיטוריות, שחששו מעלויות שכר כבדות שהיו עלולות למוטט את הענף.