בעולם

תוכנית המכסים של טראמפ: כיצד ישראל צריכה לפעול מבלי לסכן את בני בריתה?

מדיניות המכסים של הנשיא האמריקני הובילה להקמתה של ברית ה-BRICS, המציעה אלטרנטיבה כלכלית יציבה מול המשבר העולמי. למרות מחשבות שעלו בעבר על אפשרות הצטרפות ישראל לברית, כיום ברור שעל ישראל להתרחק מהגוש כמכלול

רוני יעקובי | 4/6/2025 16:52

בנימין נתניהו, דונלד טראמפ (צילום פלאש 90/ יונתן זינדל, shutterstock)

בעקבות הטלטלה העולמית שמדיניות המכסים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יצרה, מדינות רבות החלו לראות בברית ה-BRICS אלטרנטיבה כלכלית יציבה למול המשבר העולמי. ברית ה-BRICS מציגה יציבות מרשימה אל מול מדיניות המכסים האמריקאית, אפילו לפני השעייתם הזמנית.

למרות שסין חוותה מכסים קשים (שהתמתנו זמנית בעקבות שיחות עם טראמפ), רוב חברות ה-BRICS האחרות נהנות מחסמי סחר מתונים יחסית של כ-10% בלבד, זאת למרות הרטוריקה הביקורתית של ממשל טראמפ כלפי הארגון כמכלול. בעקבות חוסר היציבות הכלכלית שמדיניות טראמפ הביאה עמה, הברית החלה למשוך את תשומת לב של מדינות נוספות השוקלות להצטרף אליה.

ברית ה-BRICS, שהחלה ב-2009 עם ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה, התפתחה מפורום כלכלי רופף לכוח גיאופוליטי משמעותי המציב אתגר לסדר העולמי בהובלת המערב.

הגוש שואף לאזן את ההגמוניה הכלכלית של ארה"ב, לצמצם את התלות בדולר האמריקאי, ולחזק שיתופי פעולה עם מדינות הדרום הגלובלי דרך השקעות בתשתיות ומימון פיתוח. עם התרחבותו של הגוש מתרחשת תופעה מעניינת. ככל שה-BRICS גדל, כך הוא נאלץ להתפשר על חלק מהאידיאולוגיות האנטי-מערביות שהגדירו את זהותו המקורית.

למרות מחשבות שעלו בעבר על אפשרות הצטרפות ישראל לברית, ברור כיום שעל ישראל להתרחק מהגוש כמכלול. השאיפות האזוריות של סין ורוסיה, שתי המעצמות המובילות בגוש, מעוררות חשש משמעותי מבחינת ישראל, במיוחד נוכח קשריהן עם איראן ושלוחיה. בנוסף, קשרים עם ה-BRICS עלולים לפגוע בברית האסטרטגית החיונית של ישראל עם ארה"ב והמערב.

הגישה הביקורתית המוגברת של הממשל האמריקאי כלפי ברית ה-BRICS מהווה גורם מרכזי נוסף לריחוק ישראלי מהברית, שכן התקרבות לגוש זה עלולה להיתפס כפגיעה ישירה באינטרסים האמריקאיים.

ישראל, כמדינה קטנה הנסמכת על קשרים בינלאומיים, שואפת להימנע מעימות עם מעצמות עולמיות ונדרשת להלך בין הטיפות. עם זאת, אסור לישראל ליצור שותפויות שיסכנו את היחסים המיוחדים שלה עם ארה"ב ואת מעמדה (שכבר נפגע) מול אירופה.

מעמדה של ישראל מול ארה"ב כבר ספג פגיעות, כפי שניכר במכסים של 17% על מוצרים ישראליים, בשיחות הישירות של ארה"ב מול איראן וחמאס ובקשרים החמים בין הנשיא טראמפ לנשיא תורכיה ארדואן שעלולים עוד לגבות מחיר מישראל. אולם, במקום להתרחק מכל מדינות ה-BRICS, ישראל יכולה לאמץ אסטרטגיה מתוחכמת של התקרבות סלקטיבית למדינות ספציפיות בתוך הגוש.

גישה זו חשובה במיוחד בעידן של אי-ודאות כלכלית עולמית, כאשר מדיניות המכסים של ארה"ב מאלצת מדינות רבות לגוון את קשריהן הכלכליים ולצמצם תלות בשווקים המסורתיים. ישראל, שכבר חווה על בשרה את המכסים האמריקאיים, יכולה להבין את המוטיבציה של מדינות אלה ולנצל את הדינמיקה החדשה לטובתה. גישה זו תאפשר לה לנצל הזדמנויות כלכליות מבלי לסכן את בריתותיה המערביות ובמקביל לערער את המגמות האנטי-מערביות בתוך הברית.

המדינות הפוטנציאליות להתקרבות כוללות את סעודיה, שכבר נמצאת על הכוונת לנורמליזציה במסגרת הרחבת הסכמי אברהם; איחוד האמירויות, שכבר מקיימת יחסים חמים עם ישראל; ועד למדינות כמו אינדונזיה - מדינות עם פוטנציאל כלכלי משמעותי והשפעה אזורית.

בתמונה: רוני יעקובי, (צילום: אלן צ'פלסקי)

ליישום האסטרטגיה הזו, מדינת ישראל יכולה להתבסס על מודלים קיימים של שיתוף פעולה מיני-לטרליים כמו מסגרות ה-IMEC או ה-I2U2 שמהוות דוגמה מוצלחת ליוזמה המגשרת בין כלכלות מערביות לכלכלות מתפתחות סביב פרויקטים משותפים בתחומי אנרגיה, ביטחון מזון וטכנולוגיה.

בעולם שהופך מורכב יותר, עם מדיניות מכסים המערערת את יציבות השווקים הגלובליים, ישראל חייבת לאמץ גישה פרגמטית וגמישה. על ידי התקרבות סלקטיבית למדינות בתוך ה-BRICS תוך שמירה על ריחוק מהברית עצמה, ישראל יכולה לשמר את עצמאותה האסטרטגית, לגוון את שרשראות האספקה שלה ולחזק את מעמדה הגלובלי, בלי לפגוע ביחסיה החיוניים עם המערב.