מה ניתן ללמוד מדו"ח מירון על ועדת החקירה הממלכתית למחדל 7/10?
ועדת החקירה בעניין האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה שבו נהרגו 45 איש במירון פרסמה השבוע את מסקנותיה לאחר חקירה רצינית, והצביעה על סידרה של כשלים מערכתיים ואישיים שהביאו לאסון. יהודה שפר בטור מיוחד ל-ice עם כל הפרטים
עו"ד יהודה שפר על הרפורמה המשפטית (צילום פלאש 90/ אוליביה פיטוסי, shutterstock)
דו"ח ועדת החקירה לאסון מירון והתגובות שבעקבותיו הם נורית אזהרה חמורה לצפוי בחקירת מחדל 7/10. על בסיס התקדים של ועדת אגרנט יש להפיק לקחים מיידיים לגבי זהות ואופי הועדה העתידית. היא חייבת להיות ועדת חקירה ממלכתית, ולא ממשלתית, ורצוי שיכהנו בה שני שופטים של בית המשפט העליון (שמרן וליבראל), מבקר המדינה, וכן בכירים מאוד בדימוס מצה"ל ויתר מערכות המודיעין והבטחון. יש להגדיר את היקף פעולתה באופן רחב ביותר, אך עם זאת לקצוב לה חודשים ספורים בלבד עד להנפקת דו"ח ביניים שיתמקד במסקנות המערכתיות.
ועדת החקירה בעניין האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה שבו נהרגו 45 איש במירון פרסמה השבוע את מסקנותיה לאחר חקירה רצינית, והצביעה על סידרה של כשלים מערכתיים ואישיים שהביאו לאסון. אך תגובת משפחות הנספים ורבים מן הציבור היתה של החמצה ויאוש. זאת משום שחלפו 3 שנים מאז האסון, בגלל שהמסקנות האישיות היו מאוד רכות, ולמעשה לא ישפיעו על עתידם של רוב המעורבים, אך בעיקר בגלל תגובת הליכוד לדו"ח שהייתה הטלת רפש בחברי הועדה בטענה כי זו הוקמה על ידי ממשלת בנט כדי להתנגח בנתניהו ונכלל בה חבר פוליטי של יאיר לפיד.
טענות שקריות אלה חשפו אמת כואבת והיא שבישראל כיום אין עוד כבוד לממלכתיות ואפילו לא לערך של חקר האמת. מסרים שקריים המהודהדים על ידי מכונת הרעל יתקפו כל בעל סמכות או מוסד שמסכן את שלטונו של נתניהו. כך היה עד כה במתקפות כנגד המשטרה והפרקליטות, על שהעזו לחקרו ולהעמידו לדין, וכך גם עתה נגד ועדת חקירה ממלכתיות, שמצאה גם את נתניהו אחראי למחדל מירון, ודחתה את טענותיו כי לא ידע ולא היה צריך לדעת.
כיצד אם כן יש לחקור את מחדל 7/10 שהוא כנראה המחדל הגדול בתולדות המדינה? כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שערך נתניהו לאחר ה-7 באוקטובר סירב להכחיש את הטענה שבכוונתו להקים ועדת חקירה ממשלתית, שאת הרכבה קובעת הממשלה, בדומה לתרגיל שבו נקט אהוד אולמרט בוועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה. לכך מתווספת התנהלותו החשודה של שר המשפטים יריב לוין המסרב לכנס הועדה לבחירת שופטים כדי לבחור נשיא לבית המשפט העליון, משום שככל הנראה יהיה בוועדה רוב למינויו של יצחק עמית השופט הוותיק, וזאת כנראה משום שעל פי החוק נשיא בית המשפט העליון הוא שממנה על פי הדין את הרכבן של ועדות חקירה ממלכתיות.
הלקח מועדת החקירה בעניין מירון, וכן מועדת אגרנט שהוקמה לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים, הוא שעל ועדת החקירה להיות ממלכתית כדי שתזכה באמון רחב של הציבור, כזו שחבריה ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון, ולא ועדה ממשלתית שהרכבה נקבע על ידי הממשלה עצמה. מסיבה זו מומלץ שנשיא העליון יכלול בהרכב הועדה שני שופטים מבית המשפט העליון, כפי שהיה גם בועדת אגרנט, שבראשה ישב נשיא בית המשפט העליון ד"ר שמעון אגרנט , ולצידו השופט השמרן משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל ,והרמטכ"לים לשעבר פרופ' יגאל ידין וחיים לסקוב. רצוי גם שמזכיר הועדה יהיה שופט כפי שהיה בוועדת אגרנט שם כיהן בתפקיד השופט ברטוב ז"ל, וכן לכלול בה בכירים ממערכות המודיעין והביטחון בדימוס.
מבקר המדינה אינו נכלל בדרך כלל כחבר בוועדות מסוג זה, אך כאן מומלץ לנשיא העליון לכלול אותו כחבר, כפי שהיה בוועדת אגרנט, גם משום שפורסם שבכוונת מבקר המדינה לפרסם דוח מצמצם שיעסוק רק באירועי 6-7 באוקטובר, מה שנראה כתרגיל להסטת תשומת הלב לדרג המודיעיני והמבצעי בלבד, מבלי לבחון את כל כל התפיסה המדינית ביטחונית בשנים שקדמו למחדל 7/10.
דבר אחד יש למנוע והוא שאת המחדל הנורא הזה תבדוק ועדה שחבריה ימונו דווקא על ידי הממשלה שחבריה צפויים להיחקר על ידה. בכך יהא משום ניגוד עניינים מוסדי ברמה הגבוהה ביותר. דוגמא למצב דומה ניתן לראות בועדת החקירה הממשלתית שהוקמה רק לפני כמה חודשים לחקר פרשת הרוגלות בראשות השופט משה דרורי, אחרי שזה כבר גילה את דעתו בנושא נגד המשטרה והפרקליטות, ובכל זאת מונה על ידי הממשלה, שבראשה עומד נתניהו, הנאשם, שהוא בעל אינטרס אישי במסקנות הועדה, לאור טענות שהועלו בענין זה במשפטו.
ואכן, על ועדת החקירה הממלכתית לחקר מחדל 7/10 לקבל מנדט רחב ככל האפשר לחקור כל טענה הן לגבי הקונספציה שהובילה לעוורון המדיני והצבאי, והן למהלכים המודיעינים והטקטים ביום במחדל, ובשבועות שלאחריו, כולל כל תיאוריות הקונספירציה שנפוצו בדבר פעולות ריגול ושיתוף פעולה מתוך צה"ל ועל ידי פועלים פלשתינאים שעבדו בישראל, וכן הויכוח הציבורי לגבי תרומת המחאה כנגד ה"רפורמה המשפטית" לאסון.
לקח חשוב נוסף, הן מועדת מירון והן מוועדת אגרנט, הוא שיש לפרסם דוח ביניים מפורט בתוך מספר חודשים, ולא להמתין רק לדוח סופי שיפרסם רק בחלוף מספר שנים, כשהוא כבר אינו רלוונטי. ראוי גם שדוח הביניים יתמקד בעיקר בממצאים העובדתיים ובלקחים שיש להפיק בכל הדרגים כדי למנוע השנות מקרה דומה, רק בשלב מאוחר יותר ניתן להיכנס לשאלת האחריות האישית של המעורבים, אחריות שממילא תיגזר מהממצאים העובדתיים שיפורסמו כבר בשלב הביניים. הניסיון ממלחמת יום כיפור מלמד כי הלקחים האישיים מופקים בתהליך פוליטי על יסוד ממצאים עובדתיים אלה, ולא כהוראה של הועדה עצמה.
המנגנון היחיד בישראל המתאים לחקר האמת במחדל בסדר גודל כזה הוא ועדת חקירה ממלכתית. אסור שהאכזבה ממסקנות ועדת מירון תרפה את ידי הדורשים ועדת חקירה שכזו. עם זאת, יש להפיק לקחים מועדות קודמות, ולהבטיח כי הרכבה של הועדה יהיה חסין ככל האפשר מטענות להטיה אישית ופוליטית, כי הממצאים והמסקנות של הועדה ינתנו בדו"ח ביניים בתוך זמן סביר, וכי עיקר תשומת הלב תופנה לממצאים העובדתיים והמערכתיים ולא למסקנות אישיות, שודאי יגיעו גם הן בסופו של דבר.
