גם במשרד האוצר רבים הופתעו מהודעת רה"מ, עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, על כך שבקרוב יביא לאישורה את תקציב 2026. לקול תשואות הח"כים בליכוד הבטיח נתניהו ליו"ר הקואליציה, אופיר כ"ץ, ש"מחכה לך הרבה עבודה" – ובעצם נתן, באיחור ניכר, את האות לתחילה של מלאכת החקיקה המורכבת ביותר במגרש הכלכלי.

לכאורה, אלה כלל לא חדשות: כל עוד הכנסת לא התפזרה, התקציב חייב לעבור עד סוף מרס 2026 – ולכן הגשתו למליאה היא בחזקת מובנת מאליה. אלא שהאיחור הניכר בהתנעת החוק, שטרם גובש אפילו בתוך האוצר עצמו, העלה את החשד שהממשלה אינה מתכוננת לקראתו ברצינות. גם המשבר המתמשך עם החרדים, הדורשים להכשיר את הפטור מגיוס, חיזק את התחושה שישראל בדרך לבחירות ולא לשנת כספים רגילה. ואם במקום להישאב לעיסוק בכלכלה, סמוטריץ' מתפטרן בגסות על הסעודים ש"ימשיכו לרכוב על גמלים בחולות" – סימן שידו האחת, לפחות, מתפלשת עמוק בתוך הקמפיין.

במידה רבה נדמה שגם נתניהו עדיין לא החליט: מחד עליו לקדם את התקציב כאופציית מדף פוליטית, שבה ישתמש אם תושג פשרה עם ש"ס ויהדות התורה; מנגד הוא עצמו עשוי ליזום בחירות, למשל במקרה של שיפור בסקרים או הישג מדיני משמעותי, מבלי להתחשב בהכרח בלוח הזמנים הכלכלי. לכן החקיקה יוצאת אמנם לדרך, אך גם לבכירי האוצר לא ברור אם תגיע הפעם לקו הגמר. בנסיבות כאלה מה הפלא שפקידים שם מעידים על מסרים סותרים, בלבול וחוסר מיקוד במשימה?

דבר אחד אפשר כבר לקבוע: הרבעון הראשון של 2026 יתנהל בלי תקציב מעודכן, לאחר שרה"מ התמהמה בקידום התהליך לפחות כ-3 חודשים בהשוואה לשנה "נורמלית". את האיחור אפשר להסביר בכך שהמלחמה תבעה את רוב תשומת הלב של מקבלי ההחלטות, ויצרה אי-ודאות שהקשתה על התכנון הכלכלי לטווח ארוך, אך התוצאה לא משתנה: הלו"ז הדחוק שנוצר לא יאפשר למשל קידום חוק הסדרים משמעותי, עם רפורמות להורדת יוקר המחיה, אלא בעיקר חלוקת כספים בין השרים והמשרדים – כך שגם אם אפשר יהיה לצלוח את המכשול הפוליטי, התרומה הממשית לכלכלה מוטלת בספק גדול.

לסמוטריץ', חוץ מענייני הבייס, התקציב הנוכחי חשוב בעיקר כדי להוריד מיסים: השר, שמפלגתו מדשדשת סביב אחוז החסימה, אינו מסתיר את כוונתו לבטל חלק מהגזירות שהטיל השנה וליזום הקלה בנטל החל מ-2026. הכלים החזקים ביותר בארסנל שלו הם אלה שישפיעו ישירות על כיסי המצביעים הפוטנציאליים: הפחתה במס ההכנסה, החזרה של המע"מ לשיעורו המקורי וביטול ההקפאות המקוממות בערכן של נקודות זיכוי והטבות למשפחות עובדות. על פניו, הקייס הציבורי שלו פשוט: נאלצנו להכביד על הציבור כדי לממן מלחמה בעלות חסרת תקדים, עכשיו הזמן לשחרר את הרסן.

כדי לממש את שאיפתו, סמוטריץ' זקוק לתקציב ביטחון שלא יעלה על גדותיו. שר האוצר מבין, כמובן, ש-81 מיליארד ש"ח – המסגרת הקבועה מלפני המלחמה – לא יספיקו לכיסוי צרכי צה"ל ביום שאחריה. הוא מקווה שהפור ייפול כמה שיותר קרוב להמלצות ועדת נגל, שכיוונה לכ-96 מיליארד שקלים (לא כולל שיקום החיילים שנפגעו, בגוף ובנפש, בעזה). אלא שלנתניהו יש, כנראה, תכניות אחרות: בשורה של הופעות דיבר רה"מ על הצורך ב"התעצמות דרמטית" כדי להדביק את מרוץ החימוש המתנהל בין ישראל לאויבותיה. למעשה, "נאום ספרטה" הידוע לשמצה החל בכך שהוא הסביר לעובדי החשב הכללי באוצר מדוע הוצאות הביטחון יצטרכו לגדול דרמטית בעתיד הנראה לעין.

מה דחוף יותר, התנעת הכלכלה תוך צמצום נטל המס – או הצטיידות צבאית בעשרות מיליארדי שקלים? אולי בכלל צמצום משמעותי בגירעון, כפי שמצפות סוכנויות דירוג האשראי לאחר המלחמה? נתניהו הוא שיכריע בקרוב, אך ספק אם שלושת היעדים יכולים לדור בתוך תקציב אחד, ודאי כשקיצוץ בכספים קואליציוניים או סגירה של משרדי ממשלה מיותרים אינם מונחים ברצינות על השולחן.

לכל זה צריך להוסיף שבשלבי ההכרעה של ההתמודדות, הנבחרת של האוצר עולה למגרש בהרכב חסר, בלי החלוץ המרכזי שלה: ראש אגף התקציבים, שאמור להוביל את המאמץ הקבוצתי. סמוטריץ' אמנם בחר לתפקיד במהרן פרוזנפר, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל, אך מועמדותו נפסלה ע"י ועדת המינויים בשירות המדינה – לא בשל כפירה בניסיונו, אלא על רקע העובדה שהשר נמנע כליל מלמנות נשים לתפקידי מפתח, ובקושי בחן אפשרות כזו גם בהליך האיתור הנוכחי. אפשר להתווכח אם היעדר שוויון מגדרי – עיקרון חשוב מאוד כשלעצמו – הוא נימוק מספיק לפסילת מינוי דחוף, בחוד החנית של הכלכלה, אבל גם כאן התוצאה ברורה: גיבוש התקציב יחל, באיחור, ללא הממונה הרלוונטי, כשהאוצר נשען על סגניו וסובל מעמדת נחיתות מובנית.

על רקע חולשת הדרג המקצועי, שסמוטריץ' תרם לה לא מעט בהתנהלותו ובסגנונו, גוברות במשק האזהרות מפני "כלכלת בחירות" – מצב שבו התקציב מנוצל בידי פוליטיקאים כדי להוביל צעדים אהודים, גם אם שגויים לטווח הארוך, בניסיון לזכות לתמיכה ציבורית בקלפי. כשהשר מתייצב מול מצביעיו לאחר קדנציה חלשה מאוד, ומפלגתו מתנדנדת בין להיות לבין לחדול, החשש מתעצם שבעתיים. מי יעצור את נתניהו וסמוטריץ' אם יחליטו לרוקן את הקופה כדי להוריד מיסים בחדות: היועצים המשפטיים שהם בזים להם? ראש האגף שטרם מונה? הכלכלן הראשי והחשכ"ל, שקולם כמעט לא נשמע בביקורת על צעדי הממשלה?

עוד ב-

מזרח תיכון חדש? הסכמי טראמפ יוצרים לישראל הזדמנות כלכלית חסרת תקדים | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

החשש מה"מהפכה המשפטית בכלכלה" – ביטול של עמדת גורמי המקצוע כדי לרצות את הבייס – הוביל השבוע גורמים באוצר להרהר מה גרוע פחות מבחינת הציבור: משק שינוהל בלי תקציב ב-2026, או תקציב שיתגבש בצל מערכת בחירות צמודה? גם ההחלטה הזו תתקבל, מן הסתם, מתוך שיקול פוליטי.