כשהשורות האלה נכתבות הלב מלא בהתרגשות לקראת שחרור החטופים, עדיין ממאן להאמין שהסיוט בן השנתיים קרב אל סיומו, ואילו הראש כבר מגלגל את התרחישים ליום שאחרי.

על אף שהנעלמים במשוואת השלום של טראמפ עוד רבים, ברור שמבחינה כלכלית היא מציבה את ישראל בפני הזדמנויות גדולות – לא רק לשיקום הנזק הכבד שהמלחמה הותירה במשק, אלא להרחבת הקשרים העסקיים בינה למדינות רבות, כולל מרכזיות בעולם הערבי. הפוטנציאל שטומנים בחובם ההסכמים, בהנחה שיתממשו במלואם, רלוונטי לשלושת טווחי הזמן: המיידי, הבינוני והארוך.

הטווח הקצר: הסרת החרמות על ישראל וריסון הוצאות הביטחון. ההתקוממות במערב בעקבות התמונות הקשות מעזה הובילה בפועל לראשיתן של סנקציות על ישראל, שהחלו אמנם בשוק הפרטי אך הסלימו לעיתים עד לרמה הממשלתית. בשבועות האחרונים בוטלו שתי עסקאות נשק בין ספרד לתעשייה האווירית ו"רפאל", בשווי 600 מיליון אירו, ועוד קודם לכן נפטרה קרן העושר הנורבגית מרוב אחזקותיה בבורסה בת"א.

מיד עם הפסקת המלחמה, סחר עם התעשיות הביטחוניות לא ייתפס עוד כמסייע למלחמה השנויה במחלוקת – ולכן יש לקוות שיתחדש במהירות. ייצוא של מערכות ההגנה לחו"ל יכניס לקופת החברות את המשאבים הנחוצים לפיתוח הדור הבא של האמל"ח, ויחסכו ממשלמי המיסים את הצורך לממן את ייצורם.

במקביל, צפויה להסתיים מדיניות הצ'ק הפתוח לצה"ל, שבאמצעותה גויסו מאות אלפי המשרתים במילואים, חלקם לתקופות בלתי מוגבלות בצווי 8. הסעיף הזה בלבד, שעלותו הסתכמה לעשרות מיליארדי שקלים בשנתיים האחרונות, יפנה משאבים חשובים בתקציב – את חלקם צריך יהיה להמשיך ולהשקיע במשימות צבאיות, כמו חידוש מלאי התחמושת שהתרוקנו, ואת היתרה ניתן להפנות לשיקום המורכב של העורף (בפרט בצפון, שרובו עדיין דליל בתושבים).

גם אם בטווח הנראה לעין תקציב הביטחון יישאר כמעט כפול לעומת המציאות שלפני המלחמה, הוא לפחות יוגבל לסכום קבוע – והמסגרת, שנפרצה שוב ושוב מאז 7 באוקטובר, תשוב לתפקידה ההיסטורי.

במצב כזה צפוי להתחזק אמון השווקים הגלובליים בישראל: קרנות ההון סיכון, שדיווחו על קושי הולך וגובר לגייס כספים להשקעות בסטרטאפים, צפויות לזכות ליותר אהדה כשמעל לפיתוחים הטכנולוגיים לא תרחף עננת מלחמה; גם חברות הדירוג, שהזהירו את לקוחותיהן מפני ישראל באופן עקבי, יביאו בקרוב לידי ביטוי את השינוי בתמונה – תחילה אולי באמצעות העלאת התחזית, ואחר כך גם בשיפור הדירוג הנמוך מידי כשלעצמו. כך גם יתאפשר גיוס חובות בחו"ל בריבית נמוכה יותר מכפי שישראל שילמה מאז אוקטובר 2023.

הטווח הבינוני: הפחתת ריבית, אולי הקלה במיסים – ומה עם הבורסה? בנימוקיו לאי-הפחתת הריבית, בניגוד למגמה בארה"ב, הנגיד ירון הדגיש לאחרונה את היעדר הוודאות שיצרה המלחמה כשיקול מרכזי. לאחר סיומה, ובהנחה שמדד המחירים לצרכן לא יפתיעו בשבוע הבא לרעה, נראה שהתנאים יבשילו למהלך שרבים מצפים לו בקוצר רוח כדי להוזיל במעט את ההלוואות, משיכות היתר והמשכנתאות. מי שמקווים להורדה חדה יגלו שפרופ' ירון הזהיר יפעל כהרגלו בהדרגה ומתינות – כך שבכל מקרה לא נשוב לסביבת הריבית האפסית ששררה במשק עד 2022.

באשר להפחתת מיסים התמונה מורכבת יותר, למרות שהגבייה בקופת המדינה עולה על הצפוי. דרך המלך לביצועה היא במסגרת תקציב 2026, המשקלל את הכנסות המדינה אל מול ההוצאות הצפויות, אלא שספק אם החוק בכלל יעבור בצל ההערכות שפנינו לבחירות.

גם בתרחיש של פלונטר פוליטי ניתן יהיה לבחון הקלות מסוימות – כמו הורדת המע"מ ב-1% או ביטולי הקפאות בהטבות המס לסוגיהן – ויש להניח שסמוטריץ', כמי שמתנדנד סביב אחוז החסימה, ירצה להעניק לתומכיו הפוטנציאליים סוכריה כזו בדרך אל הקלפי.

מה לגבי הבורסה? כאן כל הימור מסוכן עוד יותר: מתחילת 2025 מדדי המניות בת"א נוסקים מעבר לכל שוק הון בעולם, באופן שכבר מגלם לכאורה את הציפיות לסיום המלחמה. טבעי שבמועד ההכרזה על העסקה שוב נשברו השיאים, אך האנליסטים חלוקים בשאלה עד מתי תימשך המגמה בשיעור חסר תקדים שכזה. חלקם סבורים שלצורך קפיצת מדרגה נוספת בבורסה נדרשת לא רק התייצבות ביטחונית – אלא לפחות אופק להתקדמות לשלב הבא, של הסכמי שלום חדשים.

הטווח הארוך: הרחבת הסכמי אברהם והשבת המהגרים מישראל הביתה: דווקא העובדה שההסכם הושג בחסותן של קטאר ומצרים, עשויה לדחוף את סעודיה – הממלכה שנותרה מאחור – להדק את יחסיה עם ארה"ב באמצעות הצטרפות להסכמי השלום של טראמפ.

באופן כללי יותר, סיום המלחמה בעזה מסלק מכשול משמעותי בפני נורמליזציה בין ישראל לעולם הערבי – תהליך שאת פירותיו יקטפו אנשי עסקים מכל הצדדים, שיוכלו לסחור זה עם זה בגלוי, באופן שעשוי ליצור מנוע צמיחה חדש באזור. קשה להפריז בחשיבות של כינון קשרים כלכליים כאלה, מאנרגיה ועד הייטק, ובתרומה שעשויה להיות להם להתייצבות ביטחונית באזור.

במקביל, ישראל תידרש להתמודד עם התפתחות דמוגרפית מדאיגה: בשנה האחרונה האט מאוד קצב הגידול של האוכלוסיה, לכ-1% בלבד בשנה, על רקע עזיבה של רבבות אקדמאים לחו"ל. השחיקה ממוראות המלחמה, יוקר המחיה המשתולל, המהפכה המשפטית וחוסר האמון בממשלה עצמה, גרמו לרבים בחוד החנית של המשק – כולל רופאים, מהנדסים ומתכנתים – להגר עם משפחותיהם אל מעבר לים.

עוד ב-

אחרי הכישלון באולטימטום לנגיד - שסמוטריץ' יעשה סדר אצלו במשרד | מתן חודורוב

לכתבה המלאה

לאחר שתתבסס היציבות ביחסי החוץ, צריך יהיה לעודד את אותם מוחות מוכשרים לחזור הביתה. כאן דווקא לא נחוצים בהכרח תמריצים כלכליים, אלא בנייה מחדש של הגשרים הפנימיים בחברה הישראלית המשוסעת והימנעות מפלגנות נוספת. האם נתניהו, שהשיג את ההסכם להשבת החטופים, עדיין מסוגל להתעלות גם לאתגר הזה?