מערכת הבחירות הנוכחית בישראל מצטיירת כאחד המפגנים המדאיגים ביותר של חוסר אחריות לאומית שנראו כאן בעשורים האחרונים. בעוד המדינה ניצבת בפני אתגרים קיומיים – ביטחוניים, כלכליים וחברתיים, נראה כי המערכת הפוליטית התנתקה לחלוטין מהמציאות האובייקטיבית וצללה לתוך "מדמנה" של פופוליזם, הכפשות ורדיפה אחר כוח לשמו.

במקום תוכניות עבודה סדורות, חזון ארוך טווח או דיון מעמיק בסוגיות הליבה המטרידות את האזרח, אנו עדים לאוסף של הכרזות פיקטיביות וסיסמאות ריקות מתוכן. המפלגות, ללא יוצא מן הכלל, עסוקות ב"בחישה בשלולית הפוליטית", כשהמטרה היחידה המקדשת את כל האמצעים היא הגדלת מספר המנדטים. בתהליך זה, ערכים בסיסיים של כבוד הדדי, יושרה ונורמות ציבוריות נרמסים ללא היסוס. המשמעות: המרחב הציבורי הפך לזירת התקוטטות חסרת סדר, שבה כל "זב חותם" השואף לכיסא בכנסת תורם למבוכה הכללית, מבלי להציע כיוון אמיתי להובלת המדינה.

ההתנהלות המופקרת הזו  סביב קמפיין הבחירות אינה מסתכמת רק בסגנון – אלא משליכה ישירות על התוצאות הצפויות. הקיטוב העמוק שנוצר על רקע ההתנגחויות, מבטיח כי גם לאחר ספירת הקולות המבוי הפוליטי הסתום יישאר על כנו. המציאות המסתמנת היא של קואליציות שבריריות, המבוססות על כרעי תרנגולת של הסכמים סקטוריאליים – במקום רוב מוצק המסוגל לקבל החלטות משמעותיות. מצב של "תיקו פוליטי" כרוני משתק את יכולת המשילות, וגורם לכך שכל הכרעה גורלית נדחית או ממוסמסת בשל פחד מהתפרקות הקואליציה.

הדימוי המדויק ביותר למצב זה הוא של אוניית הטיטניק. בעוד הסכנות, ה"קרחונים", הולכים ומתקרבים, על סיפון האונייה הישראלית ממשיכים לחגוג. הפוליטיקאים עסוקים בריקודים פוליטיים, בחלוקת שלל ובמאבקי יוקרה, בעוד התזמורת ממשיכה לנגן והציבור מוסח על ידי פרובוקציות רגעיות. הם אוכלים, שותים ומשתכרים מהכוח המדומה, בעוד גוף האונייה משווע למנהיגות שתיקח את ההגה ותבצע פניית פרסה חדה.

כאשר המדינה משולה לאונייה השטה לעבר קרחון, חוסר היכולת להגיע להסכמות לאומיות רחבות הוא בבחינת התאבדות קולקטיבית. אם לא תקום מנהיגות שתשכיל להניח את האינטרסים האישיים בצד ותציג תוכנית חילוץ ריאלית, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בנקודת האל-חזור. המערכת הפוליטית חייבת להתעורר לפני שההתנגשות בקרחון תהפוך מעוד תחזית קודרת למציאות כואבת ובלתי הפיכה.

עוד ב-

הרבה מעבר לוויכוח צבאי: הסיפור האמיתי מאחורי שירות הנשים

לכתבה המלאה

*הכותב הוא אלוף במיל'. שירת בין היתר בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז על לחימתו. שימש במשך כעשור כנציב קבילות החיילים.